רב פנינים על משלי כה:יז

1כן גם זה הוקר רגלך כו' והוא הנמשל כי גם שתהיה ביאתך שמה כדבש למתוק יקיא אהבתך וישנאך ומבשרך תחזה את רעך:

2(טז) או יאמר בדבש אומר לך תאכל דייך אך בבואך בית רעך לא אומר לך תרגיל מה שהוא דייך כי בדבש תוכל לשער משא"כ בדעת רעך:

3(יז) לכן הוקר כו' פן במעט ישבעך ושנאך כלו' הלואי היה כדבש שתשבענו ותפלוט אותו מפיך כי תקיאנו אך רעך לא יפלוט להוציא מפיו שלא תבא לביתו רק ושנאך בלבו:

4(טו) או יאמר משל נאות אל הטפל האדם בעניני העולם ותענוגיו ושכרותיו והוא כי הנה הדבש הוא בלתי זן ומכלכל ומחיה האדם רק דבר מתוק וערב לחיך והוא בכלל המותרות ולכן לא טוב ירדוף אדם אחריו כאחרי בר ולחם ומזין ודומיהם אך אם יזדמן דבש לפני איש לא ימשוך ידו ממנו כי ינעם לחכו אך לא ירבה לו יותר מהשיעור שהוא די לו כי אם ירבה לא בלבד יקיא מה שיאכל יותר על מה שהוא די לו כי אם גם את הכל עד בלתי השאיר דבש בגופו וממקום שבא כן יצא דרך פיו כי כבולעו כך פולטו וזהו דבש מצאת כלומר אם מצאת לנו שתהא נודד לדבש איה כי איננו עיקריי למחיתך וגם כי תמצאנו באקראי אכול דייך פן תשבענו ולא תקיא בלבד מה שהותרת כי אם גם את הכל תקיא וזהו והקאותו כלו' את כלו נמצא שממקום שבא בו יצא כן יקרה לפתאים בעוה"ז הבלתי שמים לב אל שלימות נפשם והוא כי כאשר הלחם משביע ומקיים האדם והדבר אין בו רק עריבות ומתיקות לחיך כן תורה ומצות הן הם המחיים ומקיימים את האדם בחיי עולם וטובות העולם הזה ותענוגיו ושררותיו אין בהם זולתי ערבות והנאת החומר ולכן אשר חננו ה' דעה והשכל לא ירדוף אחר הבלי העולם הלזו כי הבל המה גם כי ימתקו לו כדבש למתוק אך אם ימצא ותזדמן לו טובה מאליה בעוה"ז כעושר ונכסים או שררה שהוא כמוצא הדבש אשר לא טרח עליו לא יגעל בהם בהחלט אך יאכל ויהנה אך במשפט לפי מה שדי לו לפי מה שהוא ענין ולא ישתקע בהן ביותר כי דבש מצאת אכול דייך פן ישבע האדם העולם הזה ויקיא את הכל גם מה שהיה די לו את הכל יאבד וממקום שבא כן ילך כמקיא הזה שמוציא את בלעו מפיו בעוה"ז ובעוה"ב כי גם פה אשר די לו עסק אלף דינר ומכניס עצמו באלף אלפים יאבד זה וזה וישארו עליו חובות וההיקש בכל יתר תענוגים כשררות או משגל ובאבדו הכל ימר לו יותר מאלו לא טעם כלום מכל הטוב כדרך המקיא שיימר לו פיו ותכו בהקיאו מה שלא היה לו טרם ישבע וישאר ריק מכל הטוב אשר בלע ויקיאנו ואין צריך לומר בעוה"ב כי אז הקיא בעצם אשר יקיא כל חיל בלע מטובות העוה"ז יותר מדאי שלא לשום שמים כנודע:

5(יז) ושמא תאמר הלא אנכי אברח מהנאות המותרות ואסתפק במצוע מאכול ושתו ומשגל ותענוגי בני אדם אך אשקיע עצמי ליכנס תמיד בעניני העולם לצבור כעפר בצר יום ולילה לא אשבות הנה באמת העושה כן ידמה לעושה עיקר מבית רעהו תמיד ובביתו לא ישכנו רגליו כן הדבר הזה כי העולם הזה התוקע רגליו לבא בגבולו יותר מדאי הוא כמשקע רגליו בעולם שאינו שלו כי לו ית' הכסף והזהב והארץ ומלואה ואפילו הלחם אשר נאכל לא הותר לנו רק על ידי ברכה ובלעדה הנהנה יקרא מועל על כן התוקע רגליו לבא בגבול העולם יותר מדאי ישנאהו בעליו הוא רבונו של עולם יקוץ בו וישנאהו באמור לו למה תתמיד לעשות עיקר מבית שאינו שלך שהיום או מחר יסלקוך ממנו לגמרי ומתי תעשה לביתך אשר לך בעצם בעולם הבא ותכין לחמך מעתה כי מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת כו' ומי בער יעמול בכולם הזה במה שיעזוב פה ולא יעמול במה שיוליך עמו כי העולם הזה הוא אכסניא שהאדם בו כגר וכאורח נטה ללון הכנה לבא האדם אל ביתו האמתי ומכין את אשר אתו וזהו הוקר רגלך מבית רעך הוא העולם הזה כי בית יקרא כד"א בחכמה יבנה בית והוא בית רענו יתב' כד"א רעך ורע אביך אל תעזוב פן ישבעך הוא ית' כי לא נתן לך העולם הזה לנחלה רק להכנה ולא להשתקע ולכן ישבע ממך ויקוץ בך בהכנסך בביתו תמיד ושנאך שתניח ביתך האמתי ותדבק במה שאינו שלך: