רב פנינים על משלי כה:כח

1ועל הב' כי עיר פרוצה וכו' הוא אשר אין מעצר לרוחו והוא כי יש עיר מוקפת חומה סביב ויש שאין לה אך סוגרות אותה כותלי חצריה סביב ובכל ראש דרך דלתות ננעלות בלילה ויש עיר סוגרת ומסוגרת בחומה ובקירות חצריה כמדובר ויש שאין לה לא זה ולא זה וההיא תקרא עיר פרוצה אין חומה וכדברים האלה יהיו באדם כי יש בעל סוד שאין לבו משיאו כלל להוציא מחשבתו החוצה ויש שלפעמים בא להוציא אך טרם יוציאנו נותן אל לבו כי לא על חנם נתן ה' לשונו תוך חומת עצם וחומת בשר אם לא להתעכב מלדבר מהרה כי לא ימצא טוב משתיקה וכמז"ל על פסוק מה יתן לך וכו' ואמר כי גם שלפי איש מחסום החומה שלפני לשונו שהוא משל אל חומת העיר וגם כנגד סגור אשר לעיר מינה ובה בחצריה מרד עצמה הוא סיגור לב האדם באדם לבלתי הוציא מחשבותיו חוצה עכ"ז לפעמים גם אם העיר תהיה פרוצה מצד עצמה תועיל לה חומתה אך באדם אם לבו פרוץ בתוכו למהר להוציא מחשבותיו החוצה לא יועיל לו כלום חומת שמו ושפתיו וזהו עיר פרוצה בפנים וגם אין חומה בחוץ הוא איש אשר אין מעצר לרוחו בפנים באופן שחומה שלפני לשונו כלא היה היא והוא כי אין החי נותן אל לבו חומות פיו לבלתי הוציא דבר אם לא כשלבו ורוחו בלתי תאבים להוציא החוצה מה שבקרבם אך אם אין מעצר לרוחו מיד יוציא דבר ולא יעצרוהו וזוכות לשונו והענין ללמד דעת את החי יתן אל לבו אם יהרהר חלילה על צדיק ורע לו וכיוצא לבלתי הוציא דבר מפיו כי אם יבקש דעת עד יכונן לבו או ישיב אל לבו כי אל דעות ה' ומי יבין דרכו יתברך או יהרהר אחריו חלילה אך אם ח"ו יוציא דבר מפיו על ההשגחה גם שאחרי כן יתן אל לבו וישוב מדבריו אוי לו כי נגע בכתר האמונה וקללה תחשב לו ובמה יכופר עונו ולא עוד כי אם לעת מצוא היצה"ר שהאיש הזה פתח פיו עד דברו רעה יחזיק בו ולא ירפנו עד יתפקר לדברים רעים כיוצא בדבר הרע עד יאבדנו מן העולם וז"א עיר פרוצה אין חומה שעל כן תתעתד יבואו שודדים עד תחרב כן הוא איש אשר אין מעצר לרוחו כי יתעתד לשודדים הם עונות ופשעים אין מספר עדי אובד:

2(כה) או יאמר מעין זה מפסוק מים קרים וכו' והוא כי הנה ראות עיני בשר איש צדיק מט לפני רשע הלא ירפה ידיו חלילה מעבוד את ה' כבני דורו של מלאכי באמרם שוא עבוד אלהים ומה בצע כי שמרנו משמרתו כו' גם נבנו עושי רשעה כו' והנה לפניהם זאת ישיב לב האדם באדם נראה מה אחריתם אולי טוב הרשע לא יתמיד או בחצי ימיו יעזבנו והצדיק יראה וישמח אך אם יראה בהפך והוא כי צדיק מט קודם לרשע ורשע יראה וישמח נוחם יסתר וזה ענין אומרו צדיק מט לפני רשע כלומר קודם ולא אמר ביד רשע והנה יקרה לצדיק בעולם הזה כמו שנאמר לו יגע וטרח יום ולילה עד תצבור כעפר בצר זה עשרים שנה ללכת אל עיר רחוקה ושם תתענג בדשן עד יבלו שפתותיך מלומר די ויהי האיש ההוא עיף ויגע עד עיפה נכשו וברוב עיפותו כי רב היה משתאה ואומר בלבו מי יתן והיה איש בא מהעיר ההיא וישמיעני שמועת טובתה להשקיט יגיעת נפשי כמים קרים על נפש עיפה ולא ארגיש יגיעי בשמחת השמועה טובה כן הדבר הזה כי כל צדיק הולך קדורמת עיף ויגע בעבודתו יתברך וכמו שאמרו ז"ל ושם ינוחו יגיעי כח אלו הצדיקים והכל לתקות הכין מה שיאכלו בשבת בארץ העליונה שלעולם יירשו ארץ אך הוא יתברך הניח הדבר מסור אל האמונה ועל כן בראות צדיק רשע וטוב לו והוא עיף לא יבצר מהרהר בלבו מי יתנני אשמע שמועה טובה מארץ מרחק היא ארץ העליונה אשקטה ואביטה אליה וארגיעה מנחמת לבי והן אמת כי בימים ראשונים היו רואים עולמם בחייהם כמפורסם בס' הזוהר ובגמרא ואפילו כאשר נעדרה נבואה היו עדיין משתמשין בבת קול וכמה אמוראים היה אליהו מדבר אליהם ומשמיעם מה למעלה ומהם שהיו בחייהם מקבלים שלמא מרקיעא כענין אביי ורבא ואבא אומנא אך בדורותינו מנעו הטוב ממנו על כן בא שלמה ויאמר הנה מים קרים על נפש עיפה ושמועה טובה מארץ מרחק ירדו יהיו תמים לומר כי כאשר המים קרים משקיטים עייפות נפש עיפה בעריבותם כן שמועה טובה מארץ מרחק היא ארץ העליונה:

3(כו) אך אם זה יחסר לצדיקים שלא ימצא להם אל יחושו אי זה הוא הדבר המצריכם לכך אם לא ראותם צדיק מט לפני רשע על כן הנני מודיעך סוד הדבר והוא כי מעין נרפש כו' והוא מאמרם ז"ל שאמר לו הוא יתברך למשה צדיק ורע לו צדיק בן רשע רשע וטוב לו רשע בן צדיק. והנה כל חלקי המאמר מבוארים אצלנו לבד מכוון מאמרנו בב' חלוקות אלו בקוצר הוא כי לא על אב החומרי ידבר רק על הנפש והוא מאמר אליהו אל איוב כי בזה השקיט תלונתו כי אמר אליו אם צדיק אתה הנך לוקה באשמת נפשך אשר חטא בגלגול הראשון כדעת רשב"י כי פעמים שלש עם גבר וזה מאמרו על איוב חרה אפו על צדקו נפשו לומר שאם הוא צדיק נפשו בלתי צדקת מצד עצמה ובשלשת רעיו חרה וכו' כי וירשיעו ואת איוב שאמרו כי איוב היה רשע כלו' ולא כן היה כי אם נפשו עד לא היתה באיוב וז"א צדיק ור"ל צדיק בן רשע בהוא כי הוא מפאת הנפש הוא בן לבעל נפשו שקדם לו כי לא כל הנפש הקודמת נתגלגלה רק חלק ממנה כנודע ועל כן בן לקודם יקרא וכן רשע וטוב לו רשע בן צדיק שהיתה נפשו מטוהרה בקודם לזה וזהו רשע בן צדיק וזה יאמר אם תראה צדיק מט וכ.ו' דע כי הוא מעין כו' והוא כי מקור יקרא שורש שנפש האדם באדם היא חלק מאותו השורש ומעין יקרא הנפש שבאדם שהוא המתגלה מהמקור והוא כדרך כל מעין כי המים היוצאים מקום שמתגלים יקראו מעין אך המקור הוא הנסתר מתחת לארץ למעלה רחוק מהמעיין ואמר אם תראה צדיק מט ומת קודם לרשע אל תתמה על החפץ כי ידמה לב' מעינות א' המעין הוא מקום יציאת וגלוי המים נרפש שערבבו המים עם העפר שתחתיהם אך המקור שמשם מימי המעין באים הוא שלם ויש מעין אחר שמימיו זכים אך נשחת ונשבר מקורו מלמעלה אי זה מהם יפסק תחלה הוי אומר אותו שנשחת המקור שילכו המים אל מקום אחר אך האחר יתמיד שמקורו שלם ובהתמדתו יעברו כל עפר וצרורות מהמים ולא יהיה מעין נרפש כן הדבר הזה כי הצדיק המט הוא כי מקורו נשחת הוא עיקר נפשו בהיותה בקודם אליו ועל כן מט ונפסק מהרה כי אם לא יספיקו יסוריו פה ישוב מהרה להתגלגל ליתקן כמי מקור נשחת ההולכים אל מקום אחר אך הרשע תדמה נפשו אל מעין שע"י העפר נרפש רפש וטיט כן ע"י חומרו נרפשה ונתקלקלה אחר תאיותיו אך בגלגול הראשון כדעת רשב"י צדיק היה ע"כ מאריכין לו עד יעביר חלאת חומרו ותזדכך נפשו בו בחשובה בעזר טהרת שרשו והוא הנקרא רשע בן צדיק הפך האחר שהוא צדיק בן רשע וזהו מעין כו' צדיק כו' ובזה ימשכו ב' הכתובים הבאים אחריו כמפורש בקודם: