רב פנינים על משלי כו:יב

1אך הסוג הב' שהוא אשר קרא ושנה אלא שנכנם בו רוח שטות והחזיק בחטאים זה עדי אובד ועליו אמר ראית איש חכם בעיניו גם שהוא אש שענינו חשוב כענין כל אנשים שבמקרא והוא החכם שחטא על הנפש ועדיין הוא חכם בעיניו ולא ידע כי כסיל יקרא גם הוא כי הלא נכנס בו רוח שטות ואיננו מכיר חסרונו איש כזה כאבוד יחשב כי תקוה לכסיל ממנו כמדובר כי זה מכיר חסרונו וזה לא יכיר:

2(ג) עוד אפשר בפסוק שוט לסוס כו' ושני כתובים הבאים אחריו וידוקדק אומרו לגו כסילים ולא אמר לכסילים והוא מאמר הרמב"ם ז"ל פ"ג דגירושין על גט מעושה שמכין אותו עד שיאמר רוצה אמ כי הלא כמו זר נחשב באמת שאימר רוצה אני אחר ההכאות יקרא רצון ולא אונס שכתב ז"ל שאין זה אנוס כי כל איש ישראל רוצה לעשות רצון קונו אלא שיצרו וחומרו מטעהו על כן יכו בחומרו וגוו עד ישוב אל רצון נפשו ועל כן באומרו רוצה אני רצון אמתי הוא ולא אנוס יקרא וזה יאמר שלמה בחכמתו הנה כתבתי לך שאין דרך תרופת הכסיל לכבדו כי לא נאוה לו כבוד ושמא תאמר הלא אם אבחר בהפכו והוא לבזותו ולהכותו קשה יותר כי גם כי ישוב ויאמר רוצה אני לעשות הטוב והישר לא טובה ההישרה בדרך ההיא כי לא מלבו ואנוס הוא ומחמת מכות ולא מאהבה ומה בצע בכשרון ההוא וטוב טוב היה כבד נכבדהו ואם ישוב עד ה' יהיה ברצונו הפשוט על כן אמר דע כי כשוט לסוס כו' והוא כי ידמה נפש הכסיל על גוו כרוכב על סוס או על חמור ודימה לשמ אלה כי יש ימאן לעשות הדת לבל יכנע מזמת זולתו ידמה לסוס שטבעו להתגאות לפעמים אף על בעליו כן יתגאה החומר על הנפש ויש שכסילותו תביאהו להמשך אחר טפשות כחמור המיטפס לבלתי הטות אל דרך חפץ בעליו אמר כי כאשר בשוט יכו את הסוס להשפיל גאותו ולהכניע לעשות רצון רוכבו וכמתג לחמור להמשיכו בדברי טעם ולהטותו אל הדרך אשר רוח הרוכב ללכת בו כי הצד השוה שבשני אלה כי גאות או טפשות היה מטעה אותם כי לא דעת ולא תבונה בהמה לדעת כי כל טובה עשות רצון רוכבם כי הוא הנותן להם כח לעשות חיל כי בו שמן חלקם ומאכלם בריאה ועל כן להביאם אל תועלתם הוא שוט לסוס וכו' כן הוא שבט לגו כסילים הם ב' סוגי כסילים הדומה לסום והדומה לחמור כי יכו את הגו הדומה לאלה למען יעשה רצון הרוכב בו הוא נפשו כי רצונו רצון קונו באמת והוא חפצו בלי ספק לולא שהגו הוא החומר שוגה ופתי על כן יכו בו להשיבו אל רצון נפשו כי הוא רצונו באמת של עצמו:

3(ד) ועל ב' הסוגים הנז' הדומה לסוס ומתגאה על הכל ולא יחשיב אנוש אמר אל תען כסיל כאולתו שאם יתגאה נגדך כסוס אל תענהו על פי אלתו להתגאות גם אתה עליו ולדבר בו סרה פן תשוה לו גם אתה כי יצא חוטר מגזע הגאוה לחשוב כי כמוהו כמוך אך אל תחשיבהו לענות אותו כ"א הכנו בשבט בלבד ולא תענהו למען יאמר בלבו כי נחשב כבהמה בעיניך שיכו בה ולא יענוה ואז יכנע:

4(ה) אך הסוג השני הדומה לחמור אשר לא מגאוה הוא עושה גם שצריך בשבט תכנו בצד מה לא תמיש מענות אותו כאולתו להמשיכו לפי דעתו בדברי טעם כמתג לחמור לאמר לו הלא חשבת כי בהתאוות החומר יש ממש ועל כן תמשך אחריהם ותתעצל ברצון קונך הנה על פי דרכך איעצך כי דעה חסרת כי מלבד שלא זו דרך האושר האמתי גם העולה על רוחך שטוב הוא לחומר גם זה לא יהיה כי הלא אין לך תאוה חומרית שלא תזיק לחומר כיתורי מאכל ומשגל ודומיהם כי גם שלא יועיל זה בלבד עד בשבט תכה את גוו גם ענה אותו כאולתו על פי דרכו פן יהיה חכם בעיניו לטפשותו בחשבו כי טוב ללכת אחר תענוגי בני האדם כי על כן ברא הוא ית' כל מעדני עולם ומה גם אם יביא ראיה מהמענה עצמו מן היין שמביא קרבן וההיקש בזה על כן זולת השבט גם ענה וכו':