רב פנינים על משלי כו:כז

1ושמא תאמר אולי לא תגלה רעתו ומה בצע בכסותו שנאה לבל ישמר עד יפול ויתגלה אל תירא מזה כי הלא ברית כרותה מאתו יתברך כי כורה שחת בה יפול ולא יבצר מהתרגל ומהשתלשל הדברים שמתוך דברי עצמו או על ידי זולתו יפול ויאחז במצודת רעתו ואם אמת היה הדבר אשר היה מוליך ומביא מזה לזה ולא היה כורה שחת אשר לא היתה רק גולל אבן כבור המתגלגל ברגל אדם שמציאות האבן נגף היה בעולם אלא שהיה הוא גולל אותה מזה לזה גם היא אליו תשוב דכל שכן שהוא חוצפא ולישנא בישא:

2(כב) או יאמר דברי נרגן וכו' ראה נא דברי גרגך לבל ישתוק מדון איכה יעשה ידבר תחלה דבריו כמתהלמים ומצטערים על צרת האחר למען לא יחשדוהו ויאמנו דבריו והוא מכוין להפילו בראש המריבה מראה שמצטער ודבריו ירדו עד חדרי בטן על ידי החלו כמצטער:

3(כג) ובראותו כי כזביו הם ככסף סיגים מצופה על חרש שנעשה בקיעים וסדקים ובלתי מתדבק אל החרש כן יוכר מתוך דבריו כי אין לשקרו רגלים כי יתגלה כדלעיל וזהו כסף כו' כן יתגלה חרש רוע לבו אפילו מתוך דבריו ע"כ יירא פן יבא מי שעליו הוציא הדבה ויכזיבנו ויראה בפניו כי שקר כזב על כן בכלל מה ששפתיו דולקים מעתה:

4(כד) הוא שאומר בשפתיו ינכר וכו' לומר הלא ידעתי שאם תאמר אליו מה שאמרתי בדבר סרה הלא יכזיב וכחש בך שלא יצא מפיו דבר רע ובשפתיו ינכר מהיות שונא ויאמר דברים מראים שאדרבה אוהבך הוא כנפשו אך דע אפוא כי ובקרבו ישית מרמה:

5(כה) לכן כי יבא וידבר אליך רכות וירבה אליך תתנונים הוא מן השפה ולחוץ הקול לבדו הוא טוב וזהו כי יחנן קולו אל תאמן בו וכו':

6(כו) כי דעתו הוא שתתכסה שנאתו ממך במשאון אשר ישיאך ויפתך ובסוף לא יבצר שירע לך גם בגלוי שתגלה רעתו בקהל:

7(כז) לכן מה שעתיד לעשות לך אחר כך עשה לו אתה מעתה כי כורה שחת בה יפול וגולל אבן כזה שהיה גולל ועושה גרמא לרמותך אליו תשוב מעתה וקום בקהל ותרע לו ותחרפהו כאשר עתיד לעשות לך וזה יורה כמתלהם על רעתך ומיעצך לטובתך והוא תכלית הרשע והסכסוך לחרחר ריב ולבל ישתוק מדון ולשיאמר דבריו עושה בתחלה עצמו כמצטער ודבריו כמתלהמים: