רב פנינים על משלי כז:יג

1ואם עונשו של זה אינן אלא על שלא מיחה אז אומר הוא יתברך לבעל תשובה הזה קח בגדו של חורפי הלזה הוא חלקו בגן עדן הוא בגד מצותיו חלוקא דרבנן כי אתה תשוב תתקן אשר עותו ותכנס במקומו כי הלא הוא ערב זר כי כל ישראל ערבים זה לזה ולא השיב את הזולת ואם כח טומאתו חלושה מתיחסת לנכריה נקבה ולא לזר זכר באופן שאינו מפסיד לגמרי בגדו אך הוא כממושכן ביד הנכריה עד ישוב לפחות אחר התגלגלו הנה בעד הנכריה ההיא חבלהו אתה ויהא ממושכן בידך כאשר אתה תתקן אשר עוותו ואם ישוב לתקן הוא לא תפסיד אתה:

2(יב) או שעור הכתובים ערום וכו' לא בלבד תשוב אתה בתשובה כי אם גם תשיב את רעך עמך כי גם אם ראית ערום וחכם ראה רעה הנעשית בארץ ונסתר ולא מיתה ועל ידי כן פתאים עברו ונענשו להעדר מוחה מי שבידו למחות:

3(יג) אל תפרוש גם אתה באמרך איני כדאי כערום ההוא גדול הדור וראוי למחות ומה גם אם גם אני הייתי רשע כחבירי אלה ושבתי ולא יחשיבו דברי אל תחוש כי אם קח בגדו של ערום הוא חלוקא דרבנן אשר לו כי הלא הוא ערב זר ועליו היה מוטל למחות כי הלא תכנס במקומו ותתקן אתה ובעד נכריה היא כח הטומאה שהיה לה לחבול בגדו על שלא מיחה עד יתקן חבלהו אתה וזכה בו מה שאין כן אם לא היה נתקן הדבר גם על ידך שלא תמוש מהחזיק בו הנכריה כי אשר לא הזהיר רשע את נפשו יבקשו ממנו ותתמשכן בגדו עד תקנו כנודע: