רב פנינים על משלי כז:כב

1ואולי תאמר הלא מכל היסורין החרשתי אך לא על שברו לי מטה לחם כי זו קשה מכולם דע אפוא כי כזה בחר ה' לישראל כי יאי עניותא לישראל וכו' כי הלא אם תכתוש את האויל במכתש הוא החוטא שנכנס בו רוח שטות במכתש אם הוא בתוך הריפות בעלי המכה בו כלומר שיסוריו ומכותיו שיסבול הוא בתוך הריפות תבואה כלומר שיהיו יסוריו מתוך חטים ושובע לא תסור מעליו אולתו רק בחוסר לחם שהיא מדה עזה כמות כי אז יכנע וישוב ועל כן אל תהרהר אחר מדותיו יתברך גם כי יחסר לחמך שהוא תכלית היסורין כי על כן בעט איוב בזה כמאמר חבירו כי על זה בחרת מעוני כי הלא בזה תבואתך טובה להיטיבך באחריתך:

2או יאמר אם תכתוש כו' לספר בגנות רוע מדות אשר הושרש בהבלי העולם שעם ראות ששאול ואבדון לא תשבענה עכ"ז ועיני האדם לא תשבענה מחמדותיהם עם הכירם הטוב והרע כי מצרף לכסף כו' כמדובר ואין צריך לומר בהיותו בשלוה כ"א אפילו אם תכתוש את האויל שסביב יבעתוהו בלהות כדבר הנדוך במכתש שמוקף מחיצות המכתש סביב ולא בלבד בהיות הצרות עוקצות ומכאיבות את עצמו ואת בשרו כאבדון ממון או בנים או חלי קדחות מרדימות ומשוללי עקיצו כ"א אפילו בהיות בתוך הריפות בעלי כי כאשר הדבר הנדוך בעלי הוא הבוכנא בתוך גרעיני החטא הלא שלש הן רעותיו א' שהוא כלוא ולא יצא מתוך האסיתא ב' הכאת הבוכנא עליו ג' עקיצות הגרעינים שנכנסים בו בהכאת העלי ומצרים לנדוך כן האיש המוטל על ערש דוי הוא כלוא ולא יצא ב' מה שכותשו ומדכאו השחפת וקדחת וכיוצא ג' היות לו כאבים עוקצים את עצמו ואת בשרו והוא משל אל דבר הניתן במכתש מוקף מחיצות ומכה בו העלי וגם בתוך הריפות שהוא מעמיד שלשתן ולא קנה חכמה עם כל אלה לא יסיר מעליו אולת הבלי העולם ולעשות עיקר מעבודת קונו ולהשליך קניני העולם אחר גוו כי אם אדרבה כל רעיוניו על משכבו במכאובותיו על ממונו ומשאו ומתנו:

3או יאמר כי שני מיני יסורין הם על האדם זה אחר זה ראשונה לדכאו עד ישית לב להתעורר ולהבין כי חוטא הוא ומן השמים יוכיחוהו להסיר תרדמתו ממנו בהביא עליו יסורין מתיחסים אל עוגו באופן לא ישמט מהשיג כי עונו הטו אלה ואחר הכירו כי על כי אין אלהיו בקרבו אז ייסרהו הוא יתברך. ב' להסיר מעליו חלאת טומאת רוע מעלליו אשר חטא על הנפש ועל המין הא' אמר אם תכתוש את האויל במכתש מסובב מכל צד בל יוכל להשמט מהכיר שכלוא הוא בגזרת מלך ולא מקרה היה לו ויתעורר לשוב והוא כמשל הנדוך במכתש מוקף סביב ועל הב' אמר בתוך הריפות בעלי שיכו בו להסיר קליפת תלאת עונו מעליו כהריפות שיכו בם בעלי להסיר קליפתם ועכ"ז לא תסור וכו':

4(ה) או יאמר טובה כו' כי למה שכל היסורין בכף מאזנים וחסרון כיס בכף שניה מכריע את כלם על כן אחרי גזרת אומר רוח הקדש טובה תוכחת מגולה כי הוא יתברך מייסר אותנו בנגלה מחמת אהבה מסותרת להיטיב לנו בע"ה:

5(ו) סידר שלמה כאלו משיב איש ישראל את רוח הקדש ואומר טוב דבר ה' וגם אני אודה כי נאמנים פצעי אוהב הוא אבינו שבשמים בפצעי יסוריו כי יהיו נאמנים למשלחם יתברך לנכות עון ובל יצא מחמתן דבר שלא כרצונו יתברך עם היות שנעתרות נשיקות שונא הוא היצה"ר העושה כאוהב וכמנשק להעותינו עכ"ז לא ירשיע הצדיק מחמת היסורין כי ה' צדיק יבחן:

6(ז) אך הרפה ה' ידך מיסורי עוני כי הלא נפש שבעה שיש לו פת בסלו לפחות להשיב רפש הלא לא תחמוד נופת לשיוח יד בגזילות לאכול ממתקים אמנם ונפש רעבה כל מר לפי האמת כגזל וחמס הוא מתוק למלא נפשו כי ירעב:

7(ח) ומה גם כי יצטרך להיות נודד ללחם איה טלטולא דגברא קשה וזהו כצפור נודדת שקשה לה לצאת מאימת עופות הדורסים לא תצא רק למלא נפשה ולא תנוח עד שובה אל קנה כי כל כן נאמר גם צפור מצאה בית ולא אמר קן כבדרור כי היא קובעת דירה יותר כן איש שהוא גברא נודד ממקומו ואין זה רק בחוסר לחם:

8(ט) ושמא תאמר כי הלא לעומת עניי הלא אעשיר באחריתי כענין נהרי אפרסמונא דר' אבהו וריחות בשמי ג"ע שגם מעת למות יראום לצדיק ולכן למה אגנוב אם אורש הנה כל זה איננו שוה כי הן אמת ששמן הוא אפרסמון וקטורת הכולל בשמים רבים רמז אל כללות בשמי ג"ע ישמח לב אך לעומת זה מתק רעהו הוא היצר הרע כי ב' הלבבות רעים יקראו בהנאת העבירות וגזילות שימתק ויערב לאלתר ולא בהקפה יערב יותר מעצת נפש המיעצת את האדם בל יבעוט בעוני:

9(י) באמרה אליו רעך ורע אביך הוא הקב"ה אל תעזוב ובית אחיך הוא היצר הרע אח לחומר אל תבא ביום אידך הוא אד חסרון לחם אל תחמוד גזל שהוא כבואך אל בית היצר הרע כי הלא טוב לך השכן קרוב הוא היצר הטוב שהן מעט אשר הוא שכן לך משנת י"ג טוב הוא מאח רחוק הוא היצר הרע שאיכותו ורצונו רחוק ממך לפי האמת:

10(יא) משיבה רוח הקדש ואומרת חכם בני בקנין דעת בל תהיה בכלל אשר נכנס בהם רוח שטות ושמח לבי הוא היצה"ט המתיחס אליו ית' כי הוא הנותנו לך ועד כה דברתי בך לנוכח אם תקח עצתי ואם לאו רק שתאמר אלי שעל שהחסרתי מזונך יצאת לתרבות רעה לגזול ולחמוס הנה חורפי תקרא חרף עושך שתייחס רשעתך אלי ואדבר בך שלא לנוכח וזהו ואשיבה חורפי דבר:

11(יב) ומה היא התשובה אשר אשיב הוא כי אומר ערום ראה רעה כו' לומר אין העוני מחטיא רק לרשע כי הלא ישרים דרכי ה' וצדיקים כו' ופושעים כו' וזהו ערום המקבל מוסר ראה רעה ונסתר מלהרהר אחריו ית' כאיש הזה שאמרתי אליו חכם בני כו' אך פתאים חסרי דעת כמוך עברו לגזול ולחמוס ונענשו לפני בורא כל זולת צער דלותם כי רב:

12(יד) עוד אפשר בכתובים הקודמים על דרך פשוטן מברך רעהו כו' והוא כי הנה אמרו רבותינו ז"ל שהוא על כמשבח את מי שהטיב עמו פן ילמדו השומעים ויתקבצו להתאכסן אליו ואפשר לנו לדקדק אומרו בבקר השכם כי על דרך רבותינו ז"ל אין ההשכמה מעלה ומורדת אך אפשר הוא מ"ש ז"ל על חדלו לכם מן האדם וכו' כי המשכים לפתחו של חבירו לברכו ולשאול בשלומו עשאו במה וחטא הוא בידו אמר המברך רעהו ומקדים לו שלום בקול גדול בבקר השכם עם שיורה שהוא לקשר אהבה עמו קללה תחשב לו למברך הזה כי חטא הוא בידו:

13או יאמר מי שמברך רעהו כלומר השוה לו כי רעהו הוא בערך ושווי ועם כל זה מברכו בקול גדול בבקר השכם אין ספק כי לא לטובת רעהו עושה כן רק חנופה היא לרמות אותו ובכן קללה תחשב לו למתברך כי רעה הוא מבקש לו המברכו כי לא על חנם יכבדהו יותר ממנהגו למי שהוא אנוש כערכו אם לא לגנוב דעתו ולרמותו:

14(טו) דלף וכו'. אפשר יאמר הנה דלף טורד אינו אלא ביום סגריר אך אשת מדינים אין זמן מיוחד למדיניה כי אם נשתוה בכל זמן או יהיה כי סיפר רעת אשת מדינים שהמדינים נעשו לה כטבע עד תקרא אשת מדינים והוא כי רעתו רבה מבית ומחוץ כאיש אשר לו בבית דלף טורד והוא ביום סגריר קודר בעבים ומטר גשם מטרות עזו יתברך באופן לא ימצא מנוח בעל הבית ההוא שאם בא אל הבית והנה דלף טורד ואם יצא לחוץ יצופו מים על ראשו וקודר יתהלך בלא חמה אמר כי לזה נשתוה אשת מדינים כי אם האיש בביתו היה תהיה לו סדלף טורד במדיניה ואם יצא החוצה גם היא תצא לחוץ תדבר דברים קשים כגידים או תצא פתח ומשם תשמיע קולה לכל עובר ושב באופן לא ימצא מנוח בבית ובחוץ:

15(טז) ואם יאמר האיש טוב לי כי אצפין אותה תוך הבית ואסגור בעדה לבלתי תשמיע לזולת חוצה ולא אתבייש לעיני כל עובר לא יסכון לו וקשה יותר כי הלא צופניה צפן רוח והוא כי דרך הרוח בהכנסו במקום צפון מוקף מחיצות להרעים בקול גדול כנודע כן תעשה האשה הזאת שאם יצפינוה תזעק יותר בקולי קולות עד החרשים ישמעו והעורים יביטו לראות ונקבצו אליה כל עוברי דרך הקרובים והרחוקים ותהיה לו לחרפה בתוך קהל רב וא"כ מה תקנתו לז"א ושמן ימינו יקרא והוא כי רז"ל ייחסו במקום אחר השמן למה שבחשאי והיין לנשמע בקול והנה דרך האיש בהיות ימין מקרבת את האשה כד"א יצר תינוק ואשה וכו' הוא לקרב בימינו בפיוסים בחשאי בינו לבינה אמר כי עתה צריך לא יעשה כן כי אם שמן ימינו המקרבת אשר דרכו להיות בחשאי אותו השמן עתה יקרא בגרון וישמיע לזולת כאשר היא משמעת תלונה עליו במדיניה ואם שמן יהיה משל אל הכושר כד"א ושמן על ראשך אל יחסר יאמר גם ע"ד זה וכושר ימינו המקרבה יקרא ולא יהא בחשאי מפני הרואים והשומעים כאמור כי כזה לפחות יתנצל בצד מה מהרואה פן יחסדהו שומע: או יאמר צופניה וכו' כי רעתה רבה שאם יצפינה איש בקרב ביתו חדר בחדר לדבר על לבה דברי שלום ופיוסים להיות ימינו מקרבת שם בחשאי איננו שוה לו כי אם צופניה צפן רוח שאדרבה שם הוא מפייסה והיא תרים קול נגדו וזהו צופניה צפן רוח והוא שמן ימינו המקרבת יקרא אליה לדבר על לבה ושעור הכתוב צופניה צפן רוח עם שהוא שמן ימינו יקרא:

16(יז) ומה יקרא ברזל בברזל כו' הוא מה שיקרא ויאמר אליה שמן כשרות ימינו המקרבת לומר ראי ודעי כי לא טובה עצתך זאת לברוח מהשלום כי הלא ברזל בברזל שאין קשה מהם יתאחדו ויהיו לאחדים על ידי הלוטש שיחברם ומב' ברזלים יעשה גוף אחד. ושמא תאמר כי דומם המה מה שאין כן את עמי כי לבך בל עמי לפחות הלא תראי כי איש יחד פני רעהו כי כאשר ימצאו שני אנשים ויתאחדו יחד עם שאין לבבם שלם זה עם זה לא יבצר מהם יחד הפנים בלבד שלפנים יראו כאוהבים ואין תגר בימהם ומי יתן והיית עושה עמי כן ולא תפצה פיך עלי לרעה או יהיו דבריו אליה ברזל בברזל יחד אין להם הנאה זה מזה כי אין לך יבש מהברזל ששאר מתכות מזיעים והברזל אינו מזיע כמאמרם ז"ל על פסוק שמיכם כברזל וכו' ולהלן הוא אומר השמים אשר על ראשך נחשת וכו' ואמר עם שאין להם הנאה כי הם יבש ביבש בתכלית יתאחדו כ"ש מי שהם לבשר אחד ואיש יחד פני רעהו עם שאין לאיש מאיש פרי בטן כלומר ומה גם עתה אני ואתה שמשנינו יצא פרי בטן למה לא נהיה לאחדים ואל נא תהי מריבה ביני ובינך:

17(יח) ושמא תאמר הלא זה יצדק אם יש להם בנים אך אם ה' מנע מהם פרי בטן מה יאמר אליה לזה אמר נוצר תאנה יאכל פריה וכו' והוא מה שאמרו ז"ל במדרש חזית על פסוק נגילה ונשמחה בך על אותה אשה שלא ילדה והלך בעלה אצל רשב"י להתגרש זה מזה וצוה להם שיתגרשו עלי די סעודה וישנתו אחרי אכלו ואחרי שתה ואמר לה קחי הטוב בעיניך מכל אשר לי והוליכי לבית אביך ולקחה את בעלה על ידי עבדיה ישן במטה ואמרה לו לא מצאתי טוב בעיני ממך ובקש עליהם רחמים רשב"י וילדה לו ואמרו רבותינו ז"ל שם ומה אם הדבק בבעלה כך הדבק בהקדוש ברוך הוא עאכ"ו הוי נגילה ונשמחה בך. הנה מדבריהם כי הדבקה בבעלה תבא לזכות להבנות ממנה וזה יאמר לה האיש הזה אם אין לך בנים ממני אדרבה על כן יאות לך תשלים עמי כי נוצר תאנה יאכל פריה ואם תצור אותי בלבבך כאשר יאות תאכל פריי ותבנה ממני ואם יתמהמה חכה לו יתב' כי שומר ומיחל אדוניו יכובד ויהיה שומר סד"א ואביו שמר את הדבר:

18(יז) ברזל וכו'. על דרך הכתוב למעלה יאמר כמתלונן על מדות בני אדם שאין אהבתם ואחדותם רק לפנים ואמר ראה זו רעה חולה כי ברזל עם ברזל ששניהם קשים מאד יתאחדו ויהיו לגוף אחד על ידי הלוטש ואיש לא יהיה יחד רק עם פני רעהו ולא עם לבבו שהוא לפנים בלבד:

19ולדעת המפרשים יחד מלשון חדוד יאמר ברזל בברזל יחודדו שהוא בדחוק ושפשף זה עם זה אך ואיש יחד כלומר יתחדד בהיות פני רעהו אצלו שגם שלא יפלפלו בקושיות והויות רק שיהיו נדברים איש אל רעהו למה שהם יחד יקנו חדוד על ידי שכינה ששרויה ביניהם וישפיע בם חדוד וזהו ואיש יחד בהיותו עם פני רעהו:

20(יח) ושמא תאמר אם כן אפוא לא טוב היות האדם לבדו בבית המדרש ובהפטר כלם איש לביתו מה בצע אם ישאר איש אחד מסתופף בבית המדרש תמיד אחרי שאינו את פני רעהו וכן מה בצע בהיות ראשון ראשון לב"ה מיחל עד בוא אחר עמו לזה אמר נוצר תאנה יאכל פריה כיהושע שאחר שהיו נפטרים איש לאוהליו לא ימיש מתוך האהל ולא תאמר הנה זה יהיה אחר שנפטרו והלכו כלם כי הלא ישאירו אחריהם ברכה מאשר היתה שכינה שרויה עמהם גם עתה לא תמוש כל עוד שישאר שם איש משיירי הכנסיה קדושה שהיתה שם אך טרם יבא איש בבקר מה בצע להיות ראשון ראשון אם חברת השכינה איננה עד יהיו שנים לזה אמר ושומר אדוניו יכובד כי השומר ומקוה אדוניו יתברך שיבא יכובד מאד מהבא אחר שהשכינה שם: