רב פנינים על משלי ג:יח

1אמנם עם כל זה עשה זאת אפוא והחזק בה מבחינת עצמה כי הלא עץ חיים בעצם היא למחזיקים בה בעצמה וגם תומכיה המחזיקים ביד לומדיה אם הוא על בחינת הנוגע אליה ולא להתכבד בנדיבות לעיני רואיו וזה תומכיה הוא מאושר ולא אמר מאושרים על דבר שגם בתומכיה מפאת עצמה לא יבצר משוללים מכל פניה מה רק לאחד מעיר עכ"א ותומכיה הרבים לא כולם יאושרי בעצם רק אחד מכלל מרובים: או יאמר עץ חיים וכו' ענין מאמרנו על פסוק כי בצל החכמה וכו' שאחר שהשוה חופת הזן את הת"ח באמרו כי בצל וכו' אמר אל תתמה באמור למה לא יהיה יתרון ליודע החכמה כל המחזיק בכסף כי אם השויתיו בחופה הנה יתרון דעת החכמה על הזן אותו הוא כי תחיה בעליה בקבר ששפתותיו דובבות מה שאין כן לזן אותו ועל דרך זה יאמר עץ חיים היא לשני המחזיקים ואוחזין בה שהם נפשו וגופו בקבר ששפתותיו דובבות אך ותומכיה בממון מאושר בחיים הנז' א' מהם הוא נפשו אך לא גופו בקבר כחכם עצמו:

2(יג) או יאמר הנה כתבתי לך כי זולת אושר העה"ב המושג על ידי התורה יש ויש גם בעה"ז עושר וכבוד ורפאות וכו' אל תבהל ברוחך לומר איגע בחכמה ובתבונה להעשיר ולהשיג שנות חיים ושלום יוסיפו לי בזה העולם או לומר אלמד לשמה כדי שאהנה לאכול פירותיה בעה"ז על פי דרכי כי הנה אשרי אדם מצא חכמה כלומר במה שהיא חכמה באמת מצד עצמה ואדם יפיק מהחכמה תבונה:

3(יד) ולא תהיה לו התורה ככסף שקונים בו סחורה כן יעשה אותה כלי ודמים לקנות בה טובות העה"ז כי גם שטוב סחרה וכו' שמסתחרים בה המשמאילים לעסוק בה לשם עושר וכבוד שהיא להם לקנות סחורה לבד טובה הוא להם מסחר הנקנה ע"י כסף שגם החכמה נשארת בידו עם העושר וכבוד מה שאין כן בכסף שיחסר מהקונה וימצא למוכר וגם שמתוך שלא לשמה בא לשמה וגם הבחינה השנית והיא תבואתה הוא פירות התורה שלוקט ואוכל בעה"ז והקרן קיימת לעה"ב מעין תבואה טובה מחרוץ כי לא בחרוץ יבטח ברפאות לשררו ושקוי לעצמותיו ואורך ימים וכו' וכיוצא וזהו ומחרון תבואתה:

4(טו) אך אתה אל תשית לבך אל א' משתי אלה כי הלא גם שהבחינה הא' טובה מכסף והב' מחרון יקרה היא כלומר מצד עצמה מפנינים וכל חפציך אשר תתאוה מחפצי טובות העה"ז לא ישוו בה ולמה תפנה דרך השגת חפציך הם טובות העה"ז בשום א' מב' הדרכים כי אם מצד עצמה:

5(טז) ולא שיחסר מבוקשך בכל א' מהדרכים הנז' כי הלא אורך ימים בימינה כמ"ש ז"ל לעוסקים לשמה ולמשמאילים לשם טובות העה"ז עושר וכבוד אך מי פתי יסור מהשיג אורך ימים בעד עושר וכבוד העה"ז ההוה ונפסד:

6(יג) או יאמר אשרי אדם מצא חכמה מה שאין כן מוצא מטמון זהב וכסף שאינו מאושר כי זולת אימת מלכות גם מרבה דאגה ואדם מלבו עוד מעצמו יפיק תבונה זולת זו:

7(יד) והוא כי טוב להסתחר בה מבממון והוא מז"ל על פסוק כי טוב וכו' אדם קונה חפץ בדמים נמצא החפץ בידו ולא הכסף אבל אם תלמד הלכה לחברך כדי שילמד לך אחרת נמצא זו וזו ביד כל א' וזה יאמר ואדם מלבו יפיק תבונה לומר כי טוב סחרה שזה וזה בידו מסחר כסף שאין בידו כי אם החפץ ואם אלמד תבונה שהבינותי מתוך החכמה בשכר שילמד לי הוא מאשר הבין הוא זולת שזה וזה ביד כל א' הוא חשוב מחרוץ:

8(טו) והן אמת כי מרוח מבינתך לא תשוער החכמה רק לטובה מכסף ומחרון אך דע לך כי יקרה היא מפנינים וכו':

9(טז) ושמא תאמר הלא אם אעשה כל עסקי וסחורתי בתורה מתי אעשה לביתי ומאכל שולחני כי אין בית הבליעה פנוי אל תחוש כי אתה דע לך כי גם שעיקר שכרה לעה"ב שאורך ימים בימינה שהוא בע"ה הלא גם בשמאלה שהוא בעה"ז לא יבצר עושר וכבוד כי להיות התורה מלמעלה ימינה תתייחס אל הע"ה כנודע ושמאלה העה"ז:

10(יז) וגם שלעוסקים בה שלא ע"מ לקבל פרס בעה"ז יש ויש פנות ודרכים רבים לבא אליה או מפאת אשר לה משפטים ישרים ותורות אמת או להתעגג בה בעה"ב אי כל קדושתה או למה שהיא תורת ה' עם היות שדרכיה הרחבים האלה להשיגה כולם דרכי נועם וכל נתיבותיה הבלתי רחבים ונאותים הרבה כלומד אותה על יפי חכמתה או לחדד שכלו וכיוצא שאינן כשאר הבחינות הנז' גם באלה יש שלום שאינו כלומד כדי שיקראוהו רבי או להשתרר שאין שלום אמר ה' לרשעים כמז"ל שמוטב שנהפכה שליתו על פניו כי היא לו לרעתו אף ע"פ כן שדרכיה אלה ונתיבותיה לא בלתי טובות:

11(יח) הנה איעצך אל תפן אל שום בחינה רק להדבק בה כלו' מצד בחינת עצמה וקדושתה כי היא חכמתו יתברך כי עץ חיים היא למחזיקים בה כלומר בה מבחינת עצמה וקדושתה שהוא יותר מאמרו אורך ימים בימינה וע"כ עשה זאת אפוא בני והחזקת בה ואם תראה תצטרך לתומכים לפרנסה ומזוני אל תאמר הלא התומך בידי ועושה פרקמטיא לי או מטיל מלאי בכיסי יגרע זכותי כי משלי יתנו לו לא תירא מזה כי הנה עץ חיים לגמרי היא למחזיקוים בה הם האוחזין ועוסקין בה כמוך כמד"א והחזקת בו ובלעדי זה ותומכיה מאושר מאתו ית' כי גם שארז"ל כי בצל החכמה בצל הכסף נאמר על השואת התומך לעוסק בה הוא על הסתופף שניהם תחת צל א' או דומה לו אך לא כל העומדים חתחת צל יהנו בשוה כמאמר המדרש על ועץ החיים בתוך הגן שתחת צל עץ החיים יסתופפו כל בעלי תורה ואין ספק כי אין שכר כולם שוה עם היותם תחת צל אחד ובל יאמר איש תחת מה יעשה הוא ית' כדבר הזה והלא לולא תמך ראובן בידי שמעון היה שמעון מתבטל חצי עסק תורתו או כלה ולמה לא יאכילוהו מחלק שמעון עצמו על כן הטיב אשר דבר ותומכיה ולא אמר ותומכיהן לומר לא יעלה הוא יתברך על התומך כתומך בידי המחזיקים ואוחזים בה רק כתומך את התורה עצמה ועל כן היא תתן לו משלה:

12(יג) או יאמר אשרי אדם וכו' במה שנתעורר על אמרו מצא לשון עבר ויפיק לשון עתיד ולא אמר הפיק והוא פן יאמר איש הלא די לי לקבל מרבותי כל חכמתם ומה לי עוד לחקור ולעמול להפיק תבונה מלבי דבר מתוך דבר לז"א הן אמת כי אשרי אדם מצא חכמה אשר למדוהו אך עם כל זה זאת עצתי שאדם מעצמו יפיק גם תבונה מתוך הנלמד:

13(יד) כי הלא אם החכמה אשר ילמדוך טובה מכסף התבונה שתבין טובה מזהב. וזהו כי טוב סחרה של תורה היא החכמה שתקנה מרבך כקונה סחורה מאת הסוחר בדמי שמוש סופרים ויתר הדברים שמנו ז"ל שהתורה נקנית בהם הוא טוב מכסף הלא ומחרוץ טובה תבואתה היא התבונה אשר תוציא מדברי החכמה כתבואה היוצאת מגרעיני החטה:

14(טו) ולא תאמר הלא טוב לי אחר למוד החכמה אעשה לביתי ולא שאעמול להבין מעצמי שהיא מלאכה שאין בה די לכל ימי חיי לז"א יקרה היא וכו' לומר הלא מאליך יהיו לך כבוד ועושר עד אין קץ על דבר הכבוד יקרה היא מפנינים שהוא היקר והכבוד. ועל העושר אמר וכל חפציך כלומר כל חפצים האפשריים לך לחפוץ כדרך אנשים לומר מי יתנני בעל הון רב או מלך או שר או קיסר הנה כל אלה לא ישוו בה ולמה תעשה עקר מהדברים הטפלים לה:

15(טז) ועמדו נא וראו רמז גדלה כי אורך ימים בימינה וכו' והוא כי הלא הארון היא התורה היה בקדש הקדשים במערב ומנורה בדרום ושולחן בצפון והנה רז"ל ייחסו המנורה לאור העה"ב כמז"ל במדרש אמר הקב"ה האירו לפני במקדש כדי שאאיר לכם לעה"ב והשולחן הוא העושר והמלכות כנודע ושניהם רמז אל ב' סוגי השפע כמבואר אצלנו במקומו והנה העומד במערב יהיה מה שבדרום לימינו ומה שבצפון לשמאלו וז"א אורך ימים היא המנורה לפי הרמז בימינה של תורה שבארון במערב ובשמאלה השולחן בצפון שהוא עושר וכבוד ומזה תראו יתרון העוסק בתורה כי היא העקר ובימינה האורך ימים ובשמאלה עושר וכבוד אשר כל חפציך הם תחת אשר בשמאל בלי ספק ואל יראה כמו זר ידבר שלמה על מה שלמטה במקדש ויתבאר על מציאות העליון כי מקבילות המה הענינים של מעלה אליהם ואל ימין סוד התורה הוא ענין אורך ימים ומתייחס אל שמאלה הוא העושר והכבוד והכל הולך אל מקום א':

16(יז) אמר הנה החכמה והתבונה אשר אמרתי רבו דרכיה יש דרך פשט ויש דרשה ויש רמז ויש סוד אל יעלה על רוחך כי לא יושג אושר רק לדבק בסודה בלבד כי הוא הקרוב אל ה' כי הנה כל דרכיך לבא אליה הם דרכי נועם להשיג נועם ה' הוא שפע עליון מלפניו ית' וגם בכל נתיבותיה שבכל אחת מהן יש שלום והתקשרות זה עם זה עד דרך סודה שבמלוא העליון. באופן שדרך כלל עץ חיים היא למחזיקים בה באיזה דרך שיחזיקו והטעם שכל נתיבות ופממיות שבכל דרך מהן שלום והתקשרות כי יפלס נתיב הפשט עד הסוד והיו לאחדים נאחזים זה בזה כנודע כי ענין שלום הוא התקשרות באמת. או יאמר על דרך זה שבכל א' מנתיבותיה ובחינותיה שיעסוק בה ימשך ממנו שלום שהוא היות על ידו מרבים שלום בעולם הוא התקשרות העולמות לשלשל השפע העליון והוא אצלי מז"ל ת"ח מרבים שלום וכו' אל תקרי בניך אלא בוניך שהוא שבונים העולמות מקושרים זה על זה כבונה אבן על אבן והוא על ידי רוחניותה העליון לקשרם. או יאמר כי דרך סוגי החכמות להיות להן הקדמות ודרכים כוללים לבא אליה בהן ולפעמים הם בלתי מתקבלם וכן המעמיקים בנתיבות היקשי ודקדוקי החכמה לפעמים תולדות מתנגדות זו לזו כגגד ב' אלה אמר כי בחכמת התורה לא כן הוא רק דרכיה הרחבים וכוללים נעימים ומתקבלים המה ונתיבותיה הצרים בחקירות דקים שלום כי כלם צדקו יחדו. או יאמר טוב לעסוק בה מבחיצוניות כי בזרה אין דרכיה הרחבים של טעם ה' וגם בנתיבות הסתעפות חקירותיה רובם מלחמה לה משא"כ בתורה כי דרכיה נועם וכל נתיבותיה שלום עם ה' על כן אותה תבחר ותקרב:

17(יח) עץ חיים היא וכו'. אמרו רז"ל שידבר על המחזיקים בידי לומדיה ולדעתם יאמר אין צריך לומר לומדיה כי אם גם למחזיקים היא עץ חיים כענין יששכר וזבולון ושמעון אחי עזריה וימשול הדבר אל עץ חיים ולא אמר אורך ימים למה שהעוסק בתורה בעצמו חיי עולם נטועים בתוכו ובאיכותו כי היא באמת חיי עולם ועליה נאמר ובחרת בחיים והמחזיק בידו שלא ירפה ממנה גם הוא ימצא חיים אמר שידמה המחזיק הלז לנוטע אילן ומשקהו ומקיימו לאכול מפריו שאם יצוייר יטע איש אשל שפירותיו יהיו חיים ממש ואכל וחי לעולם מה מאד גדלו מעשיו וכן זה הדבר המחזיק ביד הלומד אשר יעמידנו ויאכילנו וישקנו למען יתמיד להפריח ולהוציא פירות תבונת התורה יום יום הוא כמעמיד ומשקה אילן שפירותיו חיים ויאכל מהן מעמידו וחי לעולם כי התורה עצמה מפרחת ועושה פירות בתלמיד חכם ההוא וגם אשר לא יהיה למחזיק ולמעוז בעצם כי אם תומך ומסעד בדבר מה גם הוא יאושר לפי ערכו וזהו ותומכיה מאושר ויאמיר בהלומד משא"כ לתומך ביד עוסק בחכמה זולתה. במדרש אמרה תורה לפני הקב"ה כתיב בשמאלה עושר וכבוד למה בני עניים אמר לה להנחיל אוהבי יש ומפני מה הם עניים בעה"ז כדי שלא יתעסקו בדברים אחרים וישכחו התורה ע"כ: והנה ב' השאלות נראות א' זו אחר זו ובתשובות מתחלפות. אך לזה נשית לב אל שנותו את טעמו לומר בא' בני ולא בב' ואמרו בב' בעה"ז ולא בא' והוא כי אשר לא תופשי התורה המה אין ספק כי גם להם ישפיע הוא ית' להצליחם ולקיימם בעולם הזה כי לא תוהו בראו אמנם למעלה מזה הוא מעלת הת"ח בהצלחתו כי למה שהם בני תורה יאכילם הקב"ה מפירות תורתם והנה שאלה א' על בחינה זאת הב' כתיב בשמאלה וכו' שהוא מפירות התורה וא"כ למה בני למה שהן בני תופשי התורה הם עניים ולא יהנו מעושר הטפל אל העיקר כשמאל הטפל אל הימין הם הפירות הטפלים אל הקרן והשיב הוא יתברך להנחיל אוהבי י"ש עולמות על כן אני מצרף להם הפירות לשכר שיהיה הכל קרן קיים ובל יחסר מהן י"ש העולמות חזרה ואמרה גם שלא יהיה מבחינת היותם בני כי אם כאלו לא למדו תורה היחסר מהן הצלחה מפאת היותם בעה"ז כי לא תהו בראתו אותה הצלחה תן להם ותשמור להם גם מה שהוא פירות תורתם כדברך לז"א טעם אחר כדי שלא יתעסקו וכו':