רב פנינים על משלי ג:כג

1הנה אין ספק כי לא על דרך מדרך רגל אדם ידבר כי הלא אין העוסק בתורה בטוח מהכשל באבן נגף או צור מכשול בלכתו בדרך בשוקים וברחובות וגם הוא בלתי כדאי להמנות מכלל מתן שכר התורה או פירותיה אך אין ספק ידבר על הליכות עולם הבא כי מאז יולד האדם הוא הולך למות כד"א כי הולך האדם אל בית עולמו ובכל יום ויום יאספו כחותיו וחיוניותו עד תומו והענין כי הנה הוא אמר ג' דברים א' אל ילוזו מעיניך שנית נצור תושיה ומזמה ויהיו חיים לנפשך ג' וחן לגרגרותיך וביארנו שע"י מה שלא ילוזו יתכשר ולא יירא מן החטא והב' שענינה אל תחוש אל תשות חומרך כי הלא יהיו חיים לנפש והג' שגם יהיו חן לגרגרותיך להנצל מכל צרה שעודך מדבר בגרגרת שהדיבור יוצא בו והוא ישמע כי יהיו חן לגרגרותיך: ועתה חל עליו חובת ביאור ענין אומרו אל ילוזו מעיניך כי לא פירש תועלתו ועל הב' האחרים להשיב על מה שיתעורר איש להקשות ולומר כעל אומרו נצור וכו' ויהיו חיים לנפשך יתחמץ לב אדם לומר הלא גם החומר יעזור בעסק התורה והמצות ונתש כחו ולמה זה לא אחוש רק על הנפש לבדה ולמה יצר לחומר בעה"ז וגם בהפרדו מהנפש כנודע וגם אחר מות הוא ירקב ולא יראה בטוב עד אחר התחיה וכמו זר יחשב אחר שגם הוא טרח בע"ש ועל הג' יקשה לאיש לאמר כי הלא יקרה תבא רעה פתאומית לא ידע שחרה ומה יסכון לו חן תפלתו לפניו ית' אחר אשר באה ונהיתה כי גם שאפשר להשיבה הוא קשה אחרי בואה ומה גם כי הלא טרם יתפלל בידו דבק מאום ממנה ולא עוד כי אם שאילו תהיה הצרה על ידי אדם בעל בחירה מה תועיל תפלה כי הלא הוא ית' לא יעכב ביד עושה הרעה על דבר חפשיות הבחירה כאשר כתבנו בס' חבצלת השרון כי זו גדולה שבגדולות שבכל הצרות על הטעם הנזכר ובא שלמה בחכמתו על שלש אלה על ראשון ראשון ואמר אשר אמרתי אל ילוזו מעיניך הוא כי אז תלך לבטח דרכך ע"י כן הוא מהלך שבילי העה"ב בלכתך בדרך זו כל ימיך בעה"ז כי כאשר אל ילוזו מעיניך תהיה כאשר עיניו על דרכיו לישמר מכל מכשלה ולהתכת הכתוב נאמר כי הלא ההולך אל עיר אשר לא נסה ללכת שמה תחת ב' יצטער או כי לא ידע אם שם ינוח לו אם אין ב' ממכשולות ומקרים בלתי טובים שיתנגפו רגליו על הרי נשף בלכתו בדרך באופן כי גם בלכתו אל מקום בטוח לא יבצר שבשרו עליו יכאב אחר הגיעו שמה מאשר נגף. והנה שתי אלה לא יעדרו מבני אדם ההולכים בדרך עולם כמדובר כי הארץ הלזו איש ואיש יולד בה מצאתו מרחם אמו הלוך ילך ומארצו יצא אל עיר מתים וכל הימים אשר הוא חי ידמה אל הולך בדרך ולא כקובע כעולה על רוח סכל ואין לב ובכן אשר לו מוח בקדקדו יירא לאמר מי יודע אם יביאוני אל המנוחה או אל האנחה וגם אשר הוא צדיק בעיניו וידע כי אז ינוח לו לא ימיש מהצטער מדאגה מדבר פן גם בלכתו בתומו גרם החטא במכשולות שאדם דש בעקביו והוא לא ידע וטרם יטעם מצוף דבש העה"ב יאמר לו על אלה או לפחות תהיה חרדת אלהים בקרבו לאמר כי גם אם טוב וישר אני אולי אכשל באופן יהיו כל ימיו מכאובים אמר כי האיש אשר יעשה הדבר הזה שאל ילוזו מעיניו עניני התורה אז לא יירא מאחת מאלה וזהו אז תלך לבטח דרכך כי בעה"ז שהוא דרכך לבא אל הבא תלך לבטח שהוא להיות בטוח כי מעתה הלוך תלך וביטח ברב טוב הצפון לך וזהו שמוש הלמ"ד וגם לא יקרך עון או מכשול בדרך הזה אשר אתה הולך כי רגלך לא תגוף כי הראשון שבסרסורי עבירה יהיה מקודש לתורה המרחקת האדם מן החטא כמדובר הנה ביאר הדבר הא' שבג':