רב פנינים על משלי ג:לב

1ואל תאמר בלבבך אחרי היותי בלתי מעול וחומץ כמעשה הרשעים גם כי ימצא בי איזו עקשות מדה אשר לא טובה כהמנעי בשב ואל תעשה מלהטיב לזולת או לומר לו לך ושוב או לחרוש רעה ולא אעשנו אין רע כי דע אפוא כי אם העקשות קל בעיניך מתועב הוא בעיני המקום כי תועבת ה' נלוז אף שלא יפעל העבירות וצא ולמד מהמדה ההפכיית כי הלא את ישרים סודו כי הלא בעלי מדות היושר הם למעלה מכל ז' כתות הצדיקים כי הם הרואים את הפנים כד"א ישר יחזו פנימו ישבו ישרים את פניך ובכן אל ישיאך לבך לזלזל במאוס בהפכו ונכנס בלשון יחיד ויצא בלשון רבים לומר כי לא התייחס מדת עקשות למגונה הוא לפי רוב המושרשים בה כי אף גם א' אשר הוא נלוז תועבת ה' יקרא וגם אין סוד ה' לא' מישרים רבים למיוחד שבהם כי אם לכולם ימתיק סודו כי כלם חביבים לפניו.

2(כז) עוד אפשר אל תמנע טוב וכו' לפי הנראה מרז"ל על הפסוק השני שעל הלואה ידבר והוא כי בא להיישיר את האדם לומר הלא כתבתי לך שעל ידי התורה אצליחך גם בעולם הזה ואצילך מפחד ומלכד אל יעלה על רוחך כי המדרש הוא העיקר כי הלא זה דרכו יתב' מי שמרחם על הבריות מרחמים עליו מן השמים כמז"ל ונתן לך רחמים ורחמך שהוא יתברך יתן לך מדת רחמים שתרחם על חברך ובשכר זה ורחמך על כן אמר היה אתה לעם מתנהג ברחמים וירחמוך והחל בגדולה מח' מיני צדקות שבין אדם לחבירו היא ההלואה כנודע מהרמב"ם ז"ל בהלכות מתנות עניים והוא כמז"ל בשוחר טוב שאמר דוד ישב עולם לפני אלהים בשווי א' ולא יהיו עניים בעולם והשיב לו הקב"ה אם כן חסד ואמת מן ינצרוהו על כן הוצרך להיות עניים ועשירים שיזכו אלו על ידי אלו נמצא שהוא יתברך השפיע על העשיר כדי שייטיב לעני ואם כן הטוב ההוא אשר יעשה לו העשיר כאלו משל העני הוא ועל הכל בהלואה העולה על כלן וכמו שבארנו אצל אם כסף תלוה עני עמי את העני עמך כלומר אם הוא עני הוא להיותו עמך כדי שתזכה אתה על ידו וכמבואר אצלנו יפה על פסוק וחי אחיך עמך וזהו עמך אם כן נמצא כאלו העני הוא בעל הטוב שמיטיבים עמו אלא שהוא יתברך נותנו אליו על ידך וזהו אל תמנע טוב מבעליו הוא העני וידבר על ההלואה כנראה מרז"ל בפירוש בפסוק שאחריו וקראה טוב כי היא הטבה ולא נתינת ממון החלטית וזה בהיות לאל ידך לעשות כלומר גלגל הוא שחוזר בעולם ובהיות לאל ידך עשה טרם יתגלגל ותצטרך לזולת כמז"ל על כי בגלל הדבר הזה וכו' האמור על ההלואה הקרובה לשמטה:

3(כח) והנה הרמב"ם ז"ל פ"א מהלכות מלוה ולוה אחר הזהירו את העשיר להלוות הזהיר את הלוה בב' דברים א' בל יאמר למלוה לך ושוב אם יש לו ב' שלא יוציא כל הממון באופץ שלא ימצא המלוה מה לגבות והן על אלה אפשר פקח עיניו שלמה אחרי אומרו לעשיר שאל ימנע מלהלוות ראה והנה ישמט לומר למה אלוה ואחת מב' רעות לא תבצר מהלוה ממה נפשך אם יש אתו ידחני מיום אל יום כי רע עליו הוציא את בלעו מפיו ואם לא יהיה לו הוא כי הלא לא נעלם ממנו שהיה צריך להכין לפרוע אך מתחלה חרש עלי רעה לאמר אוכל ואשתה לאכול לשבעה ולמכסה עתיק ואם יחסר מה להשיב למלוה עשיר הוא והון רב לו על כן שם פניו אל הלוה ואמר על הא' אל תאמר לרעך וכו':

4(כט) ועל הב' אמר אל תחרוש וכו' והוא יושב לבטח אתך שהלוה אותך בלב טוב ובוטח בך בפרעון:

5(ל) והנה אפשר יענה העני ויאמר מה בצע כי אתום דרכי ולא אומר לך ושוב אם יש אתי ולא אוציא יתר מספוקי לבלתי הפסיד ממון המלוה אם לא יסכון לי כי יתום הכסף ולא ישאר אלי בלתי אם גויתי והנושה בא לקחת ויראה כי אין כי אם אסוך שמן וכיוצא ולא יאמין כי לא במרד ולא במעל הכסף אזל מכלי וירבה עלי דברי ריבות לאמר הלא שמנת עבית ואכלת גם אכול את כספי ואותי השלכת אחרי גוך על כן שם פניו אל המלוה ואמר לו אל תריב עם אדם חנם לבלתי הועיל כ"א חנם שאין לו מה יתן לך אם הוא שלא גמלך רעה ולא פזר והפסיד ממונך שהוא תגמול רע תחת הטיבו עמך:

6(לא) והנה אחרי כן הצד השוה שבהם כי שניהם יהיו כמתאוננים ומתלוננים וזה מתנחם על הרעה אשר לא עשה וזה על הטוב אשר עשה הלוה אומר אוי לי כי עוניתי ולא מלאתי בטני לאכול לשבעה כי הלא גם עתה אין לי לשלם הכל ויריב עמי חנם לאמר כי חלותי היא ומי יתן והייתי עושה כן והיה מדבר אלי נכונה בתלונתו ולא יריב חנם והעשיר אומר מי יתן והייתי קופץ ידי מלהלוותו כי יצא שכרי בהפסדי כי שמתי ממוני בקרן הצבי והלא כמה עשירים רעה עינם באחיהם האביון ועשרם שמור להם ואני שפתוח פתחתי את ידי אכלוני הממוני והנני הולך ודל לכן אל העני יאמר אל תקנא באיש חמס לומר מי יתן והייתי חומס ואוכל גם אכול ומפסיד ממונו כמעשה אנשי חמס ואל תאמר הלא לא עשיתי רק טוב והקנאה במחשבתי אין רע כי הלא אם לא תקנא גם אל תבחר בכל דרכיו מה שאין כן אם תקנא שתבחר ותקרב כל דרכיו הרעים לעשותם:

7(לב) ולא עוד כי אם גם היותך נלוז ומתעקש בלבד תועבת ה' נלוז וצא ולמד מהפכו כי את ישרים סודו כמפורש למעלה: