רב פנינים על משלי ל:לג

1ולא יעלה על רוחך לומר כי טוב הוא להוציאו מפיך ותשיחנה להשקיטה ויהיה לך זה כעמן האדם שמוציא דרך חוטמו לחוץ כיחו ומיאוסו וישאר הגוף נקי כן אעשה להוציא מפי מיאוס ההרהור הרע ואשקוט אותו ואשאר נקי ממנו כי לא טובה העצה ההיא מן שים יד לפה ותקיש בו בתוכך עד תטהרנו כי הלא מיץ חלב יוציא חמאה והוא כי דרך מוציא חמאה ממין חלב כאשר ראינו בעינינו הוא לשום יד על פי הכד או הנוד ולסותמו או בצמיד פתיל ואז יקישו היטב פעמים רבות והוא בתוך הכלי ושם תתהפך ומתמצה החלב לחמאה הטובה כן גם אתה שים יד לפה והקיש בתוכך יום יום על לבבך עד תטה רעיונך ולא תחשוב כי טוב לך להוציא מיאוס רעיון הרע מפיך ותשיחנו ויודק וישקוט כמשל החוטם הוא האף כן תריק חרון אפך על הדבר ותנוח כי מי יתן והיה מתרוקן לבבך ממנו בהוציאו מפיך החוצה כמריק הניתך מתוך חלל החוטם אך אדרבה ידמה למוציא החוצה מיץ עצמיות בשר החוטם עצמו שיוציא דם חיותה ולא הפסולת כן גם הרהור הלב אינו דבר שמיפקד פקיד דרך הוצאה ככיחו של חוטים שניתך וישאר מקומו נקי אך רעיון רוע האדם חבורי מחבר בעצם באיכות האדם ועצם לבו ואיך יתרוקן דשאר האדם נקי ממנו ואדרבה יוציא מתמציתו דמו וחיותו וימות בעונו כי בנפשו ידבר כי כ"ש דפקר כי יערב אל לבו להוציאו מפיו כי יטמא גם פיו ולשונו כאשר נטמא רעיונו ומה גם כי תהיה אחיזה אחרי כן לטמאו בעצם לכחות הטומאה כי עד כה היה רעיון ולא יודע למו כאשר בהוציא הדבר מפיו באופן שטוב לו למתק מרירותו בתוכו ושמא תאמר הלא אם ישיחנה לאיש אחר בנפשו יהיה לו מעיר לעזור להטהר וכל א' יריק מעט במתק לשונו מההרהור הרע ויהיו כשני אפים או חוטמים מריקים וגועלים בבלתי טוב ויבחרו בטוב ויטהר המהרהר לזה אמר ומיץ אפים יוציא ריב שאדרבה מה שיתמצה מב' אפים הוא ריב שאחר שהעיז פנים לדבר דברי הרהוריו הרעים נגד ה' אל פני רעהו ימשך להתפקר אחר כך ממנו ואליו יתברך ויטיח דברים ויריב חלילה נגד קונו לכן עצתי תקום כמדובר: