רב פנינים על משלי ל:ו

1והלא תאמר אלי איך אמרתי שאמרת אלוה צרופה ולא היה לי בפסוק מקום לטעות והלא הדיוק ברור בכתוב טעמא משום שלא יסור אך איש כמוך חכם מכל האדם שלא יסור ירבה אינך אלא טועה כי אין זה דיוק מדבריו כי אם מוסיף ואין ראוי להוסיף חלילה וזהו אל הוסף על דבריו יתברך כלום כאשר עשיתי אמ כי לא דיוק היה רק תוספת כי הלא לא נאמר פן יסור רק ולא יסור כי מאומרו ולא יסור ולא אמר פן יסור יורה שאין הדבר תלוי ומסופק אם יסור או לא יסור שימצא בזה תואנה לאמר אני ארבה ולא אסור רק החליט ואמר ולא יסור לומר שאם ירבה יסור בלי ספק וזהו אל תוסף וכו' כי מוסיף תקרא ולא מפרש ואם ישיאך לבך כי מפרש אתה ולומר זיל בתר טעמא ואני לא אסור הנה מלת פן יוכיח בך כי בדאי אתה שאם כדברך פן יסור מיבעי' ליה וזהו פן יוכיח בך כי מלת פן יוכיח בך ובזה ונכזבת בעולה על רוחך כי מפרש היית:

2(א) או יאמר כי בא שלמה להסיר תועה מלב תועי רוח החוטאים לה' ומשליכים דברי תורה ארצה ויאמרו אמור הן כל זה יפעל כי אין עוד נביא פה אל פה ידבר בנו בשם השי"ת לעד כי אז עין בעין נראה יוכיחנו אלוה והלא נתפעל יותר מאשר נקרא בספר תורת ה' כי נבוש ונכלם ונשוב עדיו יתברך ונחדל מעשות הרע וזה מאמר שלמה דברי אגור כו' ולא על עצמו ידבר שלא קרא את עצמו אגור כי אם לומר הנה דברי מי שאגר בינה והקיאה והשליכה אחרי גוו ועבר על התורה אשר אגר ולמד הנה דבריו הם המשא נאם הגבר כו' לומר הנבואה שהיא נאום הגבר אלי פה אל פה מוכיח בשם ה' הלא לאיתיאל למה שאראה ההשגחה עין בעין שאתי אל משגיח על כל פרטי מעשי ועוד שמת למה שאתי אל שלא געל בי על רשעי שעודנו מדבר בי על פי נביא אשובה עדיו יתברך וישוב אלי אז ואוכל לעומת יצרי:

3(ב) ולא תאמר כי על פי התורה אשוב כי הלא דבר גדול היה הנביא ידבר כי בין אם בער אנכי מאיש כלומר מטבע אנושותי בלתי מוכן ללמוד מתוך התורה דרך תשובה ולתת אל לבי או שאהיה מוכן למוד אך לא בינת אדם לי להבין בינה מתוך התורה כראוי כי אולי אשגה ברוח מבינתי כאשר קרה לשלמה עצמו בפסוק ולא יסור שהבין מתוכו שלחכם גדול כמוהו מותר להרבות מתוך טעם הכתוב:

4(ג) או שלא יחסר הבנה ממני אך לא למדתי חכמה ותורה אור להאיר עיני בדרך ה' עם כל העדר זה ודעת קדושים אדע על פי הנביא כי יודיעמ דעת אלהים קדושים אשר ידע בכל פרטי מעשיואשובה עד ה' מה שאין כן בהעדרו כי גם שיסכון לחכם לב לימוד התורה הלא לא יועיל אל סוגים הרזכרים המשוללים חכמה:

5(ד) על כן בא שלמה להכזיב טענתו ולומר אין זו רק תואנת יצרך הרע כי הלא מי לך בכל נביאי עולם תתפעל מדבריו גם שיהיו פה אל פה מאשר תתפעל מדברי משרע"ה אדון הנביאים הכתובים בתורה שבכתב ושבעל פה כי הלא מי כמוהו עלה שמים במקום להבת שלהבת שרפים עומדים ואין צריך לומר שלא שרפוהו בהבל פיהם כי אם שאדרבה וירד שבם שלט ונצחם ונטל מה שהיו עיניהם בו כמז"ל בשמות רבה שזהו שבית שבי ששבה מה שהיה שבי כמעט ביד המלאכים וזהו וירד כמה דאת אמר ירד לי בגבורים כי אין זה רק מגודל גדר נשמתו על איכותם גם מפאת חומרו לא קם ולא יקום כמוהו כי מי אסף רוחמות נמרץ בחפניו החומריים כמשה כי הלא הלוחות נטל מאתו יתברך מיד ליד ואיך היו בידו יתברך אם לא רוחניות כי טרם ירידתם לארץ אין קצה לרוחניותם כי על כן במדרש חזית למדו ענין חקיקת הדברות בלוחות מפסוק קול ה' חוצב להבות אש הנה כי קראום להבות אש ובהויתם בידו יתברך היה איכות בידי משה לאספם ומה גם למאמרם ז"ל שהיה הוא יתברך אוחז בקצה האחד ומשה בקצה הב' במצב א' והיו ב' טפחים מיד ליד הנה כי אסף רוח קדוש בתכלית בחפניו ומי בכל ברואי עולם יהיה זכות ודקות בחומרו לעשות כדבר הזה ולא תאמר כי לא מפאת איכותו בעצם היה זה לו רק להיותו בשמים כי בעלותו קנה חומרו האיכות והזכות ההוא כי הלא ראה והביטה מי צרר מים בשמלה הלא הוא כמאמרם ז"ל על הרם את מטך ונטה את ידך שיפריש המטה ויטה ידו החומרית כי בה תבקע הים ואפי' לאומרים מרבותינו ז"ל שהקב"ה מחמת סרבנות שר הים נתן ימינו בימינו של משה הלא כתבנו שם מהכרח המאמר שלא היה הדבר רק להניס את השר כמה דאת אמר הים ראה וינוס אך אחר כך על יד נטיית יד משה לבדה נבקעו המים כמפורש אצלנו שם במאמר שמות רבה יפה יפה הנה כי אין צריך לומר שהיה ספק בנפשו הרמתה להבקיע הים כי גם בחומרו הוא לבוש שהרוח והנפש בו יעטוף כבשמלה בו צרר המים וזהו מי צרר מים בשמלה כי הלא איכות זה היה לו טרם השמים יעלה ולא עוד כ"א שהספיקו ידיו לקיים ולהקים כל כללות הארץ בל תמוט וזהו מי הקים כל אפסי ארץ והוא מז"ל שלא היה המשכן קם ועומד אם לא ע"י משה שהקמו בידיו וכן יש מרז"ל פירשו כן על פסוק זה מי הקים כל אפסי ארץ וצריך לתת טוב טעם איך ע"י הקמתו המשכן הוקמו כל אפסי ארץ ומי הפילם שהוצרך הוא להקימם אך אחשבה יובן במז"ל האומרים במדרש רבה כי על ג' עמודים העולם עומד על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים ועד שלא נתנה תורה היה מתקיים בג"ח משנתנה תורה היו כבר ב' העמודים ואז היה העולם רותת שהיה כטרונוס של ב' רגלים ולא היה יכול לעמוד עד שהוקם המשכן והלא כמו זר נחשב במאמר ההוא אם בעמדו על רגל א' לא היה נופל על העדר השניה ובהיות גם שמהם היה נופל על העדר הא' אך מאשר ביארנו במקומו בביאורנו למסכת אבות יבא על נכון כי הלא עמוד העבודה הלא היא לתקן אשר יותץ בחטאת האדם אשר לא תעשינה על כן היתה העבודה למען יהיה עם בני ישראל נשוא עון ועל כן טרם הנתן התורה עמוד ג"ח לבדו היה מקיים העולם כי לא ימצא עון אשר חטא שיצטרך עבודה לכפר כי לא היו מצווים אך אחרי תתו יתברך התורה היה העולם רותת שכבר היה עול מצות על ישראח וצדיק אין בארץ אשר לא יחטא בא' מכל מצות ובמה יכופר על כן ראה והתקין הוא ית' עבודת הקרבנות במשכן שאלמלא כן לא היתה הארץ מתקיימת וזכות הקמתו היה במשה נמצא שבהקימו המשכן הלא יתייחס למקים כל אפסי ארץ כי בלעדי עבודת המשכן היה העולם רותת ונופל וזהו מי הקים כל אפסי ארץ כלומר כמשה מה שמו ומה שם בנו של עושה כמעשיו אלה כי תדע זולתו ואם כן אפוא זאת חשיב אל לבך לאמר הנמצא הזה בכל נביאי עולם אשר נאמר יתפעל איש בניב שפתיו יותר מאשר יתפעל מדברי נבואת משה ותוכחותיו גם שהם כבר במכתב ולכן מה יתאונן אדם לאמר יהיה גבר על חטאיו על ידי נביא אין זה כי אם רוע לב ותואנת היצה"ר כמדובר:

6(ה) ושמא תאמר הלא בגבואת מרע"ה מצא גדול החכמה מקום לטעות כמאמר התורה ולא ירבה לו נשים ולא יסור לבבו ואולי אם היה לו איזה נביא ידבר בו היה מעמידו על האמת ומבאר לו הכונה באר היטב כי לא להתיר את גדול בחכמה בא האלהים ואיכה תאמר שלא יתאונן אדם חי על העדר בימיו נביא להורות חטאים בדרך על כן הנני מעיר לך אוזן בל יעלה על רוחך כדבר הרע הזה שנתנה תורה מקום לטעות חלילה כי הנה כל אמרת אלוה צריפה ונקיה מכל סיג וחלאה ומקום לטעות והוא כי לא נאמר פן יסור רק ולא יסור כמפורש למעלה ואשר שגיתי אני לא היה רק כל כי חסיתי בצל חכמתי וע"כ לא הגינו עלי מן השמים בל תצא תקלה מתחת ידי כי מגן הוא האלוה יתב' הנז' לחוסים בו ולא לחוסים בחכמתם כמפורש בדרך הקודם פסוק זה ושאחריו:

7(א) עוד אפשר הוא ויכוח עיון ומעשה איזה מב' אלה טוב לפני האלהים אם הלמוד גדול או מעשה גדול להשגת האושר וישא משלו כאלו בעל העיון מהלל עיונו ונגד פניו בעל מעשים משולל חכמה ומשיב אמריו לו לאמר כי טוב טוב המעשה שמבלי יגיעת הלמוד ישיג כונת הבורא מבעל העיון ובלתי מעותד לשגות כמוהו והוא דברי אגור בן הוא שלמה בעל העיון שאגר בינה ויהיו דבריו יקה המשא כלומר למוד גדול כי הלא בין שהוא הבינה יקה וינעל במדרגת המשא בערך מדרגת החכמה כי חכם עדיף מנביא כמז"ל על ונביא לבב חכמה מי נתלה במי הקטן נתלה בגדול הנה כי למוד גדול כי הלא לא נאמר כן על בעל מעשה שעדיף מנביא והנה לעומתו גבר על חטאיו בעל מעשים משולל למוד וישיב אמריו עליו וזהו נאם הגבר לאיתיאל הוא המלך שלמה הנקרא לאיתיאל לאיתיאל ואוכל לרמוז לו עמן מז"ל למה נקרא לאיתיאל ואוכל לאיתיאל שכתוב בתורה לא ירבה לו נשים ולא יסור לבבו ואוכל אני ארבה ולא אסור והנה נאם הגבר בעל מעשים הוא גבר על חטאיו לאיש אשר שמות אלה לו הרומזים שגגתו ברוח מבינתו:

8(ב) הלא הוא כי בער אנכי מאיש בלתי מוכן לעיון ולא בינת אדם לי שלא למדני אדם דרך להבין:

9(ג) וגם אפילו לא למדתי חכמה וכ"ש בינה ובכל העדר זה הנה לא יבצר ממני כי ודעת קדושים הוא אלהים קדושים אדע באמת בלי שגיאה כלומר ואתה ברוב עיונך לא ידעת דעת קדושים ועלה כל רוחך היה דעת קדושים באומר ולא יסור כו' להתיר לבעל חכמה רבה להרבות נשים כי נכון לבו בטוח מלסור וטעית בכונתו יתברך ואמ בתומי דעת ק.דושים ידעתי ולא נטיתי ומה בצע בעיונך המביאך לשנות מאמרי דעת וטוב טוב המעשה בשלילת מעמקי בינה ולמוד ואם כן אמור מעתה כי מעשה גדול מהלמוד:

10(ד) על כן משיב שלמה ואומר מי עלה שמים וכו' הם כל הגדולות שהשיג משה ככל הכתוב בדרך הקודם ואמור מעתה מי מקדושים אשר בארץ במעשה עשה כאחת מהן מה שמו ומה שם בנו כלומר אם לא נודע לך שם עושה כאלה אולי ידעת שם בנו והוא"ו תשמש במקום או כדרכה פעמים אין מספר כי תדע כלומר כי דבר זה גם כי בער אתה מאיש תוכל לדעת מה שמו אך בהעדר ממך ידיעה זו כי לא ידעת ולא שמעת הוי אומר כי ודאי לא היה איש יעשה כמעשיו ואם כן אמור מעתה כי למוד גדול כי אם השגתו כל זה היה על בחינת המעשה הלא רבו בעלי מעשה וגם שיהיו מעשיו גדולים משל כלם הלא לפי ערכם יוכל עשות גדול מהזולת אחד מכל אלה אך הלא אמרתי לך מי על כל אחד מהם לומר שגם אחד מכל אלה לא עשה זולתו לכן הוי אומר שלא השיגה ידו לעשות כל אלה אם לא מפאת זכות תורתו כי לא היה איש כמוהו שלם בה כי הוא למד מפי הגבורה ואינו דומה ללמד מילוד אשה ועל כן לא היה איש יעשה כאחד ממעשיו ועל בחינה זו אין ערוך אליו אפילו בפחות ויתר לעשות כקצת מעשיו כי גם טרם הנתן התורה זכה וייטיב לו בעבורה ומה גם לרבותינו ז"ל האומרים שעמרם היה ראש ישיבה במצרים ודבק משה בה וגם אמרו שעל היותו מעותד לתורה נתמלא הבית אורה בהולדו כי תורה אור ואם כן אמור מעתה כי למוד גדול ממעשה:

11(ה) ואתה הקשיתני שאתה דעת קדושים ידעת ואני שגיתי לא תתן הדופי במציאות הלמוד חלילה כי דע אפוא כי כל אמרת אלוה צרופה בלתי נותנת מקום לטעות חלילה לבעל גמרא אלא שהוא יתברך מגן מלהביא שגיאה לחוסים בו יתברך אך אני מדה אחרת היתה לי שהטעיתני ולא מציאות הגמרא כי שמתי שכלי כסלי:

12(ו) אך אתה גם שתרבה בינה אל תירא מלשגות והוא במה שאל תוסף על דבריו כלומר שאם תתבונן להבין פירוש הדבר לא תטעה כי אין בו פירוש זולתי ששוה לכל נפש החכם יהיה מכל האדם או סכל יצו עליו לא יסור כו' שאם לא כן היל"ל פן יסור שהיה כדבר אפשריי ובחיריי אך באומרו ולא יסור החליט הגזרה לומר אם לא ירבה לא יסור הא אם ירבה ודאי יסור כל איש שיהיה באופן שאם באת לומר אני ארבה ולא אסור מוסיף על דבריו תקרא ולא מפרש כוונתם פן יוכיח בך כו' כלומר מי יוכיח שהוא תוספת ולא פירוש מלת פן מדלא קאמר פן יסור ואמר ולא יסור כמדובר וזהו פן יוכיח בך ובזה תמצא בדאי ונכזבת כאמור בדרך הראשון:

13(א) או יבא ללמד דעת את כל איש חכם בל יכניס עצמו לעמוד על אמיתת מציאותו יתברך ויתר עיקרים המסתעפים על פי חקירותיו לפי שכלו וחכמתו אשר למד או כענין המעמיקים ליכנס לפרדס בבת אחת או ליכנס בהיכלות החיצונים להבין מתוכן היכלי מלך הקדוש יתברך כי גם זה לעומת זה עשה האלהים רק יאחז צדיק דרך ה' ואמונתו על פי התורה אשר שם משה לפני בני ישראל אשר עין בעין ניתנה לאבותינו מאתו יתברך ובה נזכה ונחיה לפניו יתברך ולא יבקש חשבונות רבים ויאבד כאשר קרה לגדולי עולם כי הנה אפילו בחכמים אשר בכנסו לפרדס לא יצא בשלום רק ר"ע לבדו ולפי הנראה מספר הזוהר ומסחרי תורה במקומות מחולקים כי קרוב למקרה האחרונים קרה לראשונים והם אדם נח נדב ואביהוא אברהם ויצחק כי אדם שהיה איכותו עד השמים ובטח בשכלו לעמוד על מציאותו יתברך לפי השגתו שנכנס לפרדס וקצץ בנטיעות והפריד אלוף ח"ו ועל כן הורידוהו מגדולתו כמשמים ארץ ונח רצה לעלות מתוך היכלי החיצונים וישאר שם ונאחז בהם וזהו וישת מן היין וישכר כו' שאחז ביין המשכר ההוא ועל כן נפגע ונדב ואביהוא הציצו ומתו וכמעט הגשימו ח"ו וזהו ויחזו את האלהים ויאכלו וישתו ועל כן מתו אלא שהוא יתב' האריך להם ליקדש בם בהקמת המשכן אך אברהם אבינו נכנס בשלום בחקירותיו ויצא בשלום כמז"ל בסתרי תורה פ' ויצא דכתיב וירד אברם מצרימה ויצא בשלום דכתיב ויעל אברם ממצרים וכן ביצחק אמרו שנכנס בשלום דכתיב וילך יצחק אל אבימלך כו' ויצא בשלום דכתיב ויעל משם יצחק ועל כן מי זה האיש יבטח בעצמו יכנס בשלום ויצא בשלום כאברהם ויצחק ולא יקרנו כזולתם על כן כראות שלמה אשר קרה לו בחקירה קלה והיא על פי התורה באומרו תחת מה אסר הוא יתברך ריבוי הנשים לבל יסור איש לבבו אני ארבה ולא אסור כי בחכמתי אבטח אז נתן אל לבו לדון ק"ו על הבוטחם בחכמתם לעמוד על עיקרי הדת והאמונה אומר בלבו אם על בטחי בחכמתי הגדולה על דבר בלתי עמוק הצר לי מה יעשו זולתי המעמיקים לחקור לפי חכמתם הקצרה בכבשי דרחמנא על כן נשא משלו ויאמר דברי אגור שאגר בינה על כל בני אדם חכמתו לא עמדה לו והקיא המשא כמפורש בדרך הראשון כלומר ומה יעשו המתחכמים במעמקים זולתי כי הלא נאם הגבר זולתי אשר גברה חכמתו בעיניו ליכנס בחקירות הנה מרגלא בפומיה הוא לאיתיאל וכו' לומר למה שאתי אל וכח בשכלי ולאתי כח ואל בחכמה ותבונה אשר למדתי על כן ואוכל מעצמי לסמוך על רוח מבינתי:

14(ב) כי לו הונח כי בער אנכי בטבע שכלי מנח שנכנס בחקירות כי חכם היה ומה גם לאומר שראה כל תכונת השמים וכסיליהם כאשר נפתחו השמים במבול ועל פיו נתיסדה חכמת התכונה כי זה היה לו מבוא ליכנס בחקירות וזהו מאיש כמאמרם ז"ל במדרש כי בער אנני מאיש זה נח כד"א נח איש צדיק כו' ולא בינת אדם לי זה אדם וכו' אלא שדורשים אותו בענין אחר ולפי דרכנו יאמר גם לו הונח שלא בינת אדם הראשון לי לחקור ולדרוש כי שכל רחב היה לו כי יציר כפיו יתברך היה:

15(ג) האם ולא למדתי חכמה כמתמיה ועל פי חכמתי אחקור כאברהם שחקר על פי חכמתו שלמד משם ועבר כמאמרם ז"ל ולא אירע לאחוז במה שחוץ לקדושה כי הלא ודעת קדושים כבר אדע שמלאתי כרסי תחלה מהתורה קדושה ולא תשגה בין קדושים לזולתם:

16(ד) על כן באו דברי אגור לאמר מי עלה כו' לומר השמר פן ואל תעשה כדבר הזה כי הלא הרבה עשו כן ולא הצליחו רק איש לעברו פנו וטעו מי עלה שמים הוא אדם שעד השמים היה כבודו ואיכותו ואחר כך הורד גאונו וזהו וירד בפת"ח הרי"ש שמורה שהורידוהו מגדולתו ונטרד כי קצץ חלילה כמאמרם ז"ל והוצרך להפליג בתשובה לתקן עותתו ומי שלא הפסיד כמוהו לפחות אסף רוח בחפניו הוא נח שלא זכה לעלות לאחוז ביש ואיכות קדושה רק ברוח הוא בחיצוניות וישת מן היין המשכר ההוא ולא ביין המשמח ועל כן וישכר וכו' ונפגע ומי קרה לו שכמעט הגשים וצרר מים בשמלה אשר לא תכיל המים כנדב ואביהוא שהציצו והלבישו מים הזכים ודקים בהתלבשות הנמשל לשמלה ועל כן מתו לכפרת עון וגם שתראה מי הקים כל אפסי ארץ בחקירותיו הוא אברהם שאלמלא הוא הארץ היתה תהו ובהו כי על הי' דורות שקדמוהו היתה הארץ נופלת ונאבדת ובא הוא והקימה וכן יצחק כאשר כתבנו מרבותינו ז"ל בסתרי תורה שגם הוא נכנס ויצא בשלום אל תבטח גם אתה כמוהו תעלה כי לא כל אדם זוכה לכך כי הלא ראה מה שמו וטבעו בעולם ומה שם בנו הנזכר כי תדע זה ודאי כי מפורסם הוא כי שניהם בנסיון גדול עמדו כאחד ומי אתה הר הגדול תבטח בזכותך יהי אלהים עמך ויכלת עמוד האם רב זכותך כאברהם ויצחק:

17(ה) לכן בני שמע בקולי אל תבא בחקירות לצרף בם אמרות טהורות תורתנו כי הלא כל אחרת אלוה צרופה מצד עצמה ומה לך מופת וחקירה חותכת מאשר תראה בחוש והוא כי הלא מגן הוא לחוסים בו יתברך כי מי הציל את יעקב מעשו לולי ה' אשר חסה בו ומי הציל את משה מחרב פרעה בל יחתך צוארו אם לא ה' יתברך לעד וההיקש בזולתם כי אין מספר ומה לך מופת על אמתתו יתברך ודברותיו יותר מזה כי תראה שומרי מצותיו החוסים בו יתברך שהוא להם למגן על דרך מאמר הכתוב שיאמרו כל הגוים על ישראל רק עם חכם כו' ומי גוי גדול אשר לו חקים ומשפטים וכו' ממה שיראו אשר לו אלהים קרובים בכל קראנו אליו הנה נתתי לפניך מופת גדול אשר בעיניך תביט כי אמרות ה' טהורות:

18(ו) עוד לך ראיה למען תדע כי כל אמרת אלוה צרופה עליה אין להוסיף ולא לגרוע אפילו כמלא נימא בלי מעמקי חקירות והוא אשר אנכי מצוך אל תוסף על דבריו להתחכם יותר כאשר עשיתי אני פן יוכיח בך כאשר הוכיח בי ונכזבת בעולה על רוחך כי זה הוראה על היות אמרת אלוה צרופה ואין להטות ממנה אנה ואנה כחוט השערה. או יאמר אחד אשר העמדתיך על האמת והזהרתיך אל תעמיק בחקירות לסמוך בהן כו' הלא כל אמרת אלוה צרופה מעצמה הנני מוסיף להזהירך שאפילו אל תוסף כו' כאשר עשיתי באומרו אני ארבה כו' רק סמוך על מאמריו בלי השקפה אל בחינות טעמים: