רב פנינים על משלי לא:לא

1משיבה רוח הקדש ואומרת תנו לה מפרי ידיה כו' הלא בניה אמרתם שהיא עולה מאליה על כל הנשים שעשו חיל מבלי צורך זכות במה הכשרים ככם מה יש לה להחזיק לכם טובה בזה שתספרו אשרה אך לא זו הדרך רק תנו לה מפרי ידיה והוא כי כשרותכם הלא פרי ידיה הוא כי לולא פירנסה אתכם ותקם בעוד לילה ותתן טרף לביתה לא יכולתם לעסוק בתורה ומצות ולהתגדל בכשרון לכן זולת חלק זכותה על הדבר תנו לה חלק מזכותכם כי הוא פרי ידיה באמת ואשר אמרת אתה בעלה אשה יראת ה' היא תתהלל איננה צריכה לא אליך ולא אל זולתך ולא אל עצמה כי הלא ויהללוה בשערים מעשיה והוא כי באותן השערים המצויינים בהלכה אשר אתה בעלה נודעת שחכמת אז יותר בישיבות בזכות שהיא שלחתך ופירנסה אותך ואת ביתך כמאמר הכתוב למעלה נודע בשערים בעלה שנודע מרוב חכמתו כי בעלה של פלוני הוא שהיא פירנסה אותו ואת ביתו והאריכה לו זמן רב מה שלא עשתה כן זולתה כי על כן גדל מאד נמצא כי בשערים שלמד הוא יהללוה מעשיה כי אשר נודע שמך הוא הלולה בעצם והלולך במקרה עוד שנית כי לא הללת אותה רק בסור מרע באמרך אשה יראת ה' וטעית כי הלא מעשיה בקום עשה יהללוה ולא העדר מעשה הרעה בלבד:

2(ל) או יאמר קמו בניה ויאשרוה ואחרי כן בא בעלה וגמר את ההלל וזהו ויהללה:

3(כט) והוא כי הבנים למה שהיא אמם לא יהללוה בפרסום לזולת רק בינה לבינם יענו ויאמרו לנכח אתה מה נאריך נרחיב בהלולך רק דרך קצרה אין כמותך בכל הנשים כי הלא אשה א' לא תספיק בעצם לעשות חיל מצות ומעשים טובים עד גדר יקרא חיל שהוא כי כל מצוה שאדם עושה נברא ממנה מלאך המתלוים עמו ובהיותם רבים נקרא חיל שהוא רבוי עצום כ"א בהצטרפות רבות בנות יעשו חיל א' אך ואת לבדך עלית על כלנה בעשותך חיל לבדך ועל כן נקראת אשת חיל ככל הכתוב למעלה אמנם לא נערב אל לבנו להללך ברבים על היותנו נוגעים בדבר רק ממנו ואליך:

4(ל) עונה אביהם אבתרייהו וגומר הלל כאמרו למעלה בעלה ויהללה ואומר שקר החן כו' לומר למה בני תאספו ידיכם מהללה ברבים רק ביניכם לבינה עם היות שאשת חיל היא והלולה רב כמאמרכם כי דעו אפוא כי הן אמת שאלו הייתם מהללים אשה על היותה בעלת חן או יופי הלא תבושו בהלול למה כי שקר החן כלומר באמרכם פלוני בעלת חן לא כן תדברו כי לא לה הוא מאתה ובידה כי אם מאתו יתברך והוא יתברך בעל החן ולא היא באופן ששקר החן וכן הבל היופי שזולת היותו שקר כי הוא מאתו יתברך ולא בבחירתה גם הוא הבל מפאת עצמו כי אינו רק גוון ובלה בעפר אמנם אשה יראת ה' גם שלא יהיה כשרונה רק שלילת הרעה בסור מרע כשר הדבר להללה יותר מבעלת חן ויופי עם היותם תוארים חיוביים וזה שלילת דופי היא תתהלל כלומר במה שהיא אשה שנא' בה ואשה בכל אלה לא מצאתי היא ראוי תתהלל וא"כ לא תבושו כי תהללוה ברבים:

5(לא) וכל זה הוא לו הונח שהיא צריכה למהללכם וגם שכשרונה יראת ה' לבד שהוא שלילת חטאים מה גם עתה שיש לה מעשים טובים רבים ואינה צריכה לא למהללכם ולא למהלל זר ולא פיה כי הלא מה שיהיה ראוי להחזיק לכם בני טובה הוא תנו לה מפרי ידיה אשר זכיתם בתורה ומעשים טובים שהוא פרי ידיה שכלכלה אתכם ויגדלכם לתורה ומעשים טובים יותר על זכותה המתן לה מאתו יתברך תוותרו לה מזכותכם דבר מה להוסיף על זכיותיה בעוה"ב אך להללה מה בצע כי הלא ויהללוה בשערים אף במקומות מפורסמים לרבים מעשיה אשר לה דרך חיוב ולא דרך שלילה. והענין בשום שכל אל אשר נראה בחוש כי אם יסתר איש במסתרים לעבוד את ה' בתורה ומע"ט במקום שאין אנשים הנה יפורסמו מעשיו הטובים בשערים כלם כאלו כרוזא קרי בחיל ומשמיע בקול גדול כל כשרון מעשהו ויאהב לכל אמנם אין זה כי אם למה שמעשיו יולידו פרקליטין רוחניים שרפי קדש והן הם הקרובים אליו בשמים ממעל ועל הארץ מתחת והם המהדרים אותו בעיני הכל ונותנים חנו ומכריזים מעלה ומטה מעשי תקפו בעבודת קונו וזהו ויהללוה בשערים מעשיה ממש לכן אל תרגזו להללה כי רבים אשר אתה מספרים כבודה:

6(כט) או יאמר רבות כו' בשום לב אל אמרו עלית ולא אמר עשית והוא בהזכיר מאמרם ז"ל בגמרא שאמר ההוא מרבנן לאליהו שיראה לו עליית הצדיקים לישיבה של מעלה ואמר לו בכולהו הסתכל בר' חייא אל תסתכל א"ל במה אדע מי הוא א"ל כל צדיק מלאכים מעלים כסאו אבל ר' חייא עולה כסאו מאליה עד כאן. ואין ספק כי מלאכים המעלים כסא הצדיק הן חיל הנעשים ממצותיו. ונבא אל הענין והוא כי ג' היו באותו הלול בניה ובעלה ורוח הקדש מה שרומו במה ויאשרוה הוא רבות בנות עשו חיל בין כלן להעלותן למעלה ואת לא הוצרכת לחיל שעשית כי אם עלית מאליך ועוד כי היתה עלייתך על כלנה למעלה ממדרגתן:

7(ל) קם בעלה ואמר אתם דברתם סתם ועדיין אפשר לחשוב כי תשואות חן חן לה' שהעלה אותה לעשות כל הצדקית ההוא על כן אני אומר שקר החן כו' לומר עמן מאמר הכתוב אל יתהלל חכם כו' כי אם בזאת כו' כי באלה חפצתי כו' כי המתהלל בעושר וחכמה לא את עצמו הוא מהלל כי אם את קונו יתברך שחלק לו מחכמתו ומעשרו ומגבורתו אך המתהלל על הכשרון את עצמו הוא מהלל כי טוב בחירתו עשה לו את החיל ההוא כי הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים כי אלו צדיק ורשע לא קאמר וזה אחשוב כוון הכתוב באמרו אל יתהלל כו' כי אם בזאת כו' כמפורש אצלי במקומו בשום לב אל ד' תיבות מיותרות המתהלל ותיבת בחכמתו ותיבת בגבורתו ותיבת בעשרו אך יאמר כה אמר ה' אל יתהלל חכם בחכמתו של ה' הנז' ואל יתהלל הגבור בגבורתו של ה' הנז' וגם אל יתהלל עשיר בעשרו של ה' הנז' כי נמצא את ה' הוא מהלל ולא את עצמו כי חכם גבור ועשיר מה' המה לו כי אם בזאת יתהלל המתהלל כלומר יתיחס ההלול אל המתהלל שיהיה הוא המהולל בהתהללו את עצמו השכל וכו' ונתן טעם ואמר מה שאמרתי כן הוא על כי באלה חפצתי כלומר כי באלה האמורים גבורה ועושר וחכמה חפצתי אני ולא הו בבחירת העשיר והחכם וגם היו נאם ה' שאמר טיפה זו מה תהא עליה חכם כו' עשיר כו' מה שאין כן בהשכל וידוע אותי. ויתכן דרך זה במה שאומר באלה כי אינו חוזר אל השכל וידוע כי הלא לאחת חשבם באמרו כי אם בזאת וזה יאמר פה שלמה ברוח קדשו ראו עתה מה בין הכשרון לאושר העה"ז כי הלא שקר החן שאם נשבח את האשת חיל הזאת כי היא בעלת חן הוא שקר כי הלא לא לה יהיה השבח רק לבעל החן הוא יתברך אשר נתן חנו בה וגם הבל היופי זולת כי לא לה הוא גם הוא הבל כי הגוון אינו אושר אמנם אשה יראת ה' גם שהוא שלילת רע ולא אושר חיוביי כחן ויופי עכ"ז שבח היותה יראת ה' טוב מהם ונתן טעם לשבח הדבר ואמר היא תתהלל כלומר כי תשבחנה שהיא יראת ה' אינך משבח את הקב"ה ולא לה כאשר בשבחך אותה בחן וכיוצא כי אם היא בעצמה תתהלל כי בזה אותה אתה מהלל והיא המתהללת בעצם כי טוב בחירתה הטיב לה וזהו היא תתהלל:

8(לא) והנה עדיין אפשר לחשוב כי בכל שפע רב טוב שהרבו לה מן השמים אולי נכו לה מזכיותיה על כן באה רוח הקדש ותאמר לכל כחות עליונים המריקים שפע טוב בעה"ז תנו לה בעה"ז מפרי ידיה שפירות מעשיה תאכל והקרן קיימת לה לעה"ב ואם נדקדק אומרו מפרי שהוא ולא כל פרי יהיה מה שכתבנו למעלה כי הוא יתב' לעוסקים בתורת ה' מיסרם פה בכור עוני לסבה ידועה אצלו יתברך ומה יעשה מפירות תורתו הוא מצרפן עם הקרן ובזה יאמר אל תתנו לה כל פרי ידיה רק מקצתו וישאר לה היתר להצטרף עם הקרן או יהיה כי ב' מיני פירות יש לה אחד כשרון ותורת אשה ובניה על ידי פרי ידיה שפרנסתם כמדובר למעלה וזה קרן יחשב כי זכותם תלוי בה אך פרי מפרי זה תאכל פה וזה אמר מפרי במ"ם קצתית ועל מאמר בניה שהיא תעלה מאליה למעלה אמרה רוח הקדש הן אמת כי כן הוא כי אין לה עכוב בעלותה כי ויהללוה בשערים והוא כי בעלות נפש הצדיק למעלה היא העולה מעלה מעלה משער לשער עד הגיעה אל מחוז המתיחס אל איכות שרשה ובכל שער ושער צריכה סניגורים לעלות בו כנודע אמר כי אשה כזאת שרפי קדש שהם מעשיה לא יוזקקו להעלותה כקתדראות שאר צדיקים רק שיהללוה בלבד כלומר אך עליתה מאליה היא העולה וגם אין אשרה יראת ה' בשב ואל תעשה רק של מצות עשה וז"א מעשיה:

9(י) דדך שני יתפרש משל אל הנפש כי היא אשת חיל באמת כי היא העושה חיל מצות ומעשים טובים והסניגורים הנעשים על ידם ויאמר נשמה קדושה מי ימצא והוא כי אין ספק שנשמות הכולל לא יתאחדו בגדרן כנודע וארז"ל שכשברא הקב"ה את העולם בנשמות של צדיקים נמלך הם נשמות קדושות מאד מעולם האצילות שנודע באמת שבעליהן לא יטו מדרך הטובה ואם יטה ימות זכאי ואמר אשת חיל היא העושה חיל מצות ומעשים טובים באמת בלי יראת ההפך למה שהיא מעולם האצילות מי ימצא וזה אושרה כי גם שהאיש בעל בחירה אם יחטא תשיבנו עד ה' ולא תהיה מכורה לעם נכרי הם כחות הטומאה כמאמרם בספר הזוהר פ' משפטים שהוא כי קדושתה הגדולה תטה בחירת בעלה להיטיב בל תמכר ע"י כן:

10(יא) כי הלא בטח בה לב בעלה מלהרהר בחטא וכ"ש שלא תעשה בידים וכן יהיה בטוח על ידה מלחטוא שלא בכוונה וגם בעשה טוב ושלל מצות ומע"ט לא יחסר על ידה. או יקרא שלל אל שלל חבירו אשר לא זכה כי יטול הוא מצד נפשו הרמה חלקו בגן עדן שהוא שלל אויב ה':

11(יב) גמלתהו וכו'. יספר שבח גדול שעם שהחומר אויב את הנפש ומבקש רעתה תמיד בהמשכו אחר תאותיו לא כן היא עמו כי אדרבה כל ישעה וכל חפץ להטיב לו במועצותיה לעסוק בתורה ומצות כי טוב לו עמה אמר כי בעל נפש הזאת יזכה שעם שהחומר יכריחה ותביאנו לידי חטא שהוא רע לה לא תגמול לו רע להרפות בתועלתו כי אם תמיד תגמול לו טובה ותבקש טובו או כמשז"ל על כל הנשמה תהלל יה כי הנשמה שבאדם כל שעה מבקשת לצאת אלא שרואה את הקב"ה שכל הארץ מלא כבודו וחוזרת לאחוריה שהוא כמאמרנו בביאורו כי להיותה חלק אלוה ממעל תשאב לעלות מחומר אל מקורה אך בראות שהקב"ה בעבור האדם שוכן בעולם השפל וממלא את הארץ כבודו גם היא חוזרת באמור דיו לעבד להיות כרבו ונבא אל הענין שעם שהחומר מכעיסה לא תצא ממנו לגמול לו רע וזה כל ומי חייה:

12(יג) ועוד תעשה להנאתו כי דרשה מצות צמר ופשתים לבל יתחברו סטרא דמהאבותא דקין אל הקדושה ועכ"ז ותעש בפועל אחדותם בשביל חפץ כפיה הם האברים שהם ככפים לה להנאתה שהוא כלאים בציצית שהוא כתועלת להם לקרב בפתיל תכלת גם החיצוניות שמעין האברים אל קדושתה:

13(יד) וכן תהנהו בהשפיע בו על ידה דברים עליונים מרוחניות התורה כי היתה כאניות סוחר בכל ישיבות של מעלה ותשאר משם להביא אליו סודות וענינים שיבין מדעתו כי המה לו מקדושת הנפש השואבת ומקנה אותם בשכלו ושמא תאמר איזה דמיון יש לזה עם אניות סוחר וגם מי אמר לי שמהנפש בא זה לו ועוד שאם כן למה נתפרדו למוד שמעיין ראובן ממה שמעיין שמעון למה נפש א' לא תביא לו מה שמביאה נפש אחר לאחר לזה אמר ממרחק תביא לחמה שהוא משז"ל בש"ר כי כל מה שאפי' תלמיד ותיק היה עתיד לחדש בעולם הכל קבלה נפשו בסיני כי אז היו נשמות כל הדורות הבאים בלי גופים וכל נפש עלתה השמימה והוליכה כאניה הזאת כל מה שקבלה לפי יחס בחינתה בתורה ובישיבות של מעלה כל אחת משמעת חלקה וכענין מאמרנו למעלה ברבה בר נחמני כי מחלק נפשו היה דין שיצאה בו נפשו בטהור כי על כן שאר נשמות לא אמרו כן עד צאת נפשו אומרת הדין ההוא ובכן בבא נפש ראושן למטה היא כאניה חוזרת למטה במה שהוליכה חלקה מסיני להוציאו על ידי הגוף שתנתן בו ועל כן לא יבין ראובן על ידי נפשו מה שיבין שמעון כי כל אחד יש לו מה שקבלה נפשו מבחינתה בתורה ולא ראי זה כראי זה וכל זה נאמר באומר ממרחק תביא לחמה כי ממרחק מלמעלה תביא מה שהוא לחמה המיוחד לה לחם אלהיה ובזה בא ישוב מעמד שלשת ההערות על נכון:

14(טו) ותקם וכו'. גם הנשמה קמה מהעולם הזה בשכב בעלה בעוד לילה עולה למעלה ותתן לו טרף לביתה הוא גוף האיש שהוא לו והוא הנודע מרז"ל כי כשאדם ישן הנשמה שואבת לו חיים מלמעלה כטורפת משפע עליון וכן חק לנערותיה הן המצות שעשה ביום שהן כנערות לה נותנת להן בעלותה מאיכות שורשה אור וחיות עד העשות כל אחד מלאך:

15(טז) זממה וכו'. גם מהנה את הגוף בדרך אחרת והוא בעיון ומעשה על העיון אמר זממה שדה שהעיון לגבי הקריאה ומעשה המצות בכפיה הוא כהכנת השדה אל הנטיעה בו כך והיא על ידי מה שזממה בעיון היא קונה שדה של תפוחים הנודע ותקחה במעשה ומהמעשה אוכלת פירות בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא ככרם הזה שהפירות נאכלים והכרם קיים וזהו נטעה כרם ויכוין מאמרנו על ואוצרותיהם אמלא שהקב"ה מהפירות של עוה"ז עושה מקצתם קרן קיימת וזהו מפרי ידיה שממקנת הפירות נטעה כרה שבו מה שנאכל ומה שנשאר:

16(יז) וגם תשמרנה ע"י התורה מעבירות כי חגרה בעוז היא תורה הנקראת עוז מתניה נגד היצה"ר ותאמן הנשמה זרועותיה הן רוח ונפש נגדו:

17(יח) וכיצד הוא עושה הלא הוא כי טעמה כי טוב סחרה של תורה מסחר כסף והושקעה בו עד שלא יכבה בלילה הוא העוה"ז נרה כי נר מצוה ותורה אור להאיר המצוה כנר המאירה לא יכבה מחמת עבירה שמכבה מצוה כי גם שהיצה"ר לא ימיש מהשתדל להחטיא לא תניח הנשמה לו מקום:

18(יט) כי ידיה שלחה בכישור וכו' והוא כי כאשה הטווה בפשתים תשלח ידיה למעלה בכישור אשר שם הפשתן להמשיך החוט למטה כן תעשה נשמת אדם כי תרגיל ידיה הם אברי הגוף להמשיך מלמעלה חוט השפע והקדושה בלי הפסק לבלתי נתון ריוח ליצה"ר לחול ושמא תאמר הלא כובד לב האבן תכביד ותפציר עד הפסיק החוט ותחטיא לזה אמר וכפיה תמכו פלך כי כאשה הטווה תומכת הפלך שבו הטווי מתקבץ כל יכביד טרם יתחזק החוט ויפסק כך כפות האיש העוסק בתורה ומצות תומכות פלך המצות שקבץ בל יבטל אחד מהן שע"י כן לא ופסק החוט:

19(כ) וגם זכות צדקה תסייע כי כפה פרשה לעני וכו':

20(כא) וש"ת הלא עדיין יקרנה התרשלות מה שיתקרר מעסק תורה ומצות כדרך יצר הרע לפעמים להטיל עצלה ובעון ביטול תורה יסובך בעונית לזה אמר לא תירא לביתה הוא הגוף שהיא בו משלג קרירות ועצלה כי כל ביתה הם כללות אבריה לבוש שנים כי הם מלובשים התלהבות ואש חשק קדושה שהושקע ויתלבש בהם מצדה:

21(כב) וגם מפאת עצמה מהרהור אשר מיחס הנפש היא בטוחה כי הלא מרבדים ומצעות ומסכי קדושה עשתה לה המבדילים בין טומאת היצה"ר ובינה המעכבים מלשלוט בה מחשבה נכרית וגם ב' לבושים לה הן חלוקי דרבנן והוא הנודע מספר הזוהר כי ב' לבושים הם א' לנפש בג"ע של מטה ממעשה המצות וא' לרוח בג"ע של מעלה מהמחשבה וזהו שש וארגמן לבושה שש שהוא לבן הוא של מעלה וארגמן שיש בי אודם נגד המנגדים מהחיצונים שעל ידי המעשה הטיב אליה לא יגיעו:

22(כג) נודע וכו'. אמר כי אשר הוא בעל נפש כזאת הוא נודע וניכר בשערים עם זקני ארץ הם זקנים אשר בשער כי בתוכם הוא רשום:

23(כד) ולא מפאת מלבושים המהודרים אשר לו שזכה בהם מפירות מעשיו כי אדרבה סדין עשתה לו ותמכור וחגור נתנה לכנעני למוכרו כי אין לה חפץ בלבושי מכלול העוה"ז כי עוז של תורה והדר של מצות הוא לבושה אשר בו תתפאר בעוה"ב כי גם שבעולם הזה לא יתהדר הלא ותשחק ותעלוז בעד יום אחרון כי הלמ"ד היא למ"ד בעבור:

24(כו) ובמה הוא מה שנודע וניכר בשערים בעלה הלא הוא במה שפיה הוא פי בעלה שעל ידו יוצאים ענינה חוצה לא פתחה רק בחכמה כי כל פתחי פיה הם תורת ה' וידוע שהעוסק תמיד בתורה כל העולם כלו כדאי הוא לו והיה אפשר שעל כן בהתפללו יתלה בקשתו על זכותו אך בעל הנפש הזאת תורת חסד על לשונה כי לא תשאל תמיד רק בתורת חסד בלתי סומכת על זכותה כמשה רבינו ע"ה האומר ואתחנן שהוא מתנת חנם:

25(כז) צופיה וכו'. אמר כי הנפש הזאת בצפיתה צפתה תמיד הליכות ביתה העליון לשוב אל מקורה תחת כנפי השכינה ועושה לה מהלכים בל תטה מני אשורה דרך ושמא תאמר א"כ אפוא טוב לה היתה מאז שמה ולא באה פה אחרי היות אפשר שהיו הליכות ביתה מסופקים בידה אולי לא תזכה להשיג נקודת מקורה אשר היתה שמה כי הבחירה חפשית כי על כן עיניה תלויות תמיד הליכות ביתה לז"א ולחם עצלות לא תאכל כי הלא מה שהיתה אוכלת מתחלה לחם עצלות היה לא מפרי ידיה ועמלה כאשר אחרי בואה פה ותעסוק בתורה ומצות ויאכילוה פרי מעשיה:

26(כח) ועוד שנית כי עתה קמו בניה הם הסניגורים שרפי קדש שעשתה במצותיה או בניה הם תלמידים שלמדו ממעשיה ויאשרוה שהקנו בה אושר מופלג כי זכותם תלוי בה וגם בעלה הוא החומר ויהללה מהנוגע אליו:

27(כט) שאומר לה רבות בנות כו' בנות ה' שהם הנשמות עשו חיל מצות ומע"ט ואת עלית על כלנה על ידי התורה שזיככתני בה כי גדולים עמלי תורה על עוסקים ועושים חיל מצות לבד שע"י התורה זוככת גם חומרך שנתלבשת בו וזה זכות רב לה לפניו ית' שעל ידה יזכה החומר הלז להתענג גם הוא עמה בקבר ששפתותיו דובבות מפאת התקרבות הנפש אשר עליו בהיות שנזדכך עמה בתורה וידמה לה כנודע ומה גם אחר התחיה כי אז יהנו הוא והיא בעצם עד בלי די:

28(ל) עונה רוח הקדש ואומר שקר החן אשר תאכל במתנת חנם טרם בואה פה בעה"ז שאינו שלמות וגם הכל היופי אשר לה בהיותה ביפיה משוללת מחומר כי אשה יראת ה' בבואה פה בחברת החומר והיצה"ר שתצטרך להיות יראת את וה' פן יקראנה חטא אז היא תתהלל משא"כ מתחלה שלא יתהלל רק מאכילה ונותן לה הטובה:

29(לא) אך עתה תנו לה אושר עליון מפרי ידיה אשר קנתה ע"י היות לה ידים למעשה המצות הם אברי החומר מה שאין כן למעלה שלא היו לה ידים וגם ויהללוה בשערים המצויינים בעולם העליון מעשיה סניגורים ובשל מטה תלמידים על כן אביה שבשמים שלחה מביתו ויצאה והיתה למטה לארץ לאיש האדמה לעבוד עבודת מלכו של עולם כי בה יחיה האדם וכל הנשמה: