רב פנינים על משלי ד:ב

1ואל יעלה על רוחך שעל פי התורה ימעטו מוסרי השכל אשר ממנה נקח ונלמוד מה שאין כן כאשר גם מלבי ארבה להוסיף מבלי הוציא מתוך אמריה כי הלא לקח טוב כלומר לקוח ולמוד ליקח ממנו למודים נתתי לכם לכן תורתי אל תעזובו להוציא מלבבכם לבדו וזהו קוראו את התורה לקח או יאמר אל יעלה על לבך לומר למה יקפיד הוא יתברך על תורתו אשר נתן לנו המלובשת ומוגשמת אצלנו הלא הבחינה הסודיית אשר לה היא העיקר אצלו יתברך אך בדרך הזה מה לו אם כל תבונותינו יהיו ממנה או מרוח מבינתנו עם היות הבחינה הזאת בלתי מתייחסת אליו וגם היא כמלבוש בלבד אל תוכיות סודה על כן אמר כי לקח טוב וכו' כלו' גם הנלקח ונתפס ביד אשר נתתי לכם שהגשמתיה ככם לשתלמדוה ולא יעצרכם הגשם הלא טוב הוא ולא יעלה על רוחכם כי אחר שנתתי והלבשתיה סלקתי ידי הימנה להיותה מלובשת כי קדוש אני ואהיה ככל נותן מתנה שמסלק הנותן ידו הימנה כי גם שנתתי לכם עדיין תורתי היא לכן אל תעזבוה וזהו תורתי אל תעזובו והוא כי גם בזה דבק הסוד והרוחני כשלהבת הבלתי ממשיית הדבקה בגחלת: או יאמר כי הנה בשמות רבה ארז"ל על לקחת מתנות באדם שהתורה היא מקח ולא בחנם וזהו לקחת יכול שאתה צריך ליתן דמים ת"ל מתנות וביארנו שם שלא ינכה ה' מזכיותיך בדמי התורה אשר זיכך השי"ת לתת לך כי אם כמתנה. וזה יאמר פה אל תקל בעיניך מעלת תורתי להדבק בה כי הלא לקח טוב כלומר דבר הנלקח וטוב גם אם היה נלקח בעצם הוא טוב ותראו שנתתי לכם כלומר מתנת חנם בלי נכוי אל תזלזל בה על תתי אותה חנם להקטין ערכה כי הלא תורתי היא מתייחסת אלי לכן אל תעזובו לבלתי הבין שלא מתוך אמריה: