עולם הלימוד · Olam HaLimud
Libraryרב פנינים על משלי

רב פנינים על משלי ד:כ

רב פנינים על משלי · Rav Peninim on Proverbs 4:20

Open in the reader →

1הנה ארז"ל על פ' שמעו ותחי נפשכם כי בבא לפני רופא איש נגוע מוכה מכף רגל ועד ראש יניח רטיה על כל מכה ומכה שהביא הב"ה על כל א' מאבריו אך לא ירפאנו כילו בשומו רטיה א' בא' מהם אמנם אלהי עולם ה' רופא כל תחלואינו אשר החלונו עונותינו בכל א' מאברינו אשר חטאנו לו בהם בצוותו עלינו נשימה רטיה באזננו הלא היא לשמוע את דברי התורה ומוסר כי שמוע מזבח טוב כי בה נשמור ונעשה כדבר שנאמר והיה עקב תשמעון ושמרתם ועשיתם שביארנו במקומו לתת טוב טעם אל וא"ו של ושמר ה' שהוא כתוספת על הבטחה או הטבה והיא הראשונה אך הוא כי עקב השמיעה ימשך לנו מאתו יתברך שנשמור ונעשה ע"ד שכר מצוה מצוה נוסף על זה ושמר ה' אלהיך וכו' נמצאת שמיעת האזן מעלה ארוכה ומרטא לכל כללות האדם וארז"ל הה"ד שמעו ותחי נפשכם שע"י השמיעה ישמר מהחטא ויקיים המצות ויקנה חיי הנפש ואושר גם לגוף כענין סוף הפסוק ההוא כי התורה היא חיינו ומרפא לכל תחלואינו מצלת אותנו מן החטא ותקרבנו לידי זכות ואין זה רק בהיות אזנינו קשובות לשמוע תורה ועל קוטב זה יסובבו כתובים אלו וזה החלם בני לדברי הקשיבה וכו' כאלו הוא יתברך או זאת התורה אמריה תאמר בני במה שאתה בני אהובי לדברי הקשיבה וכו' והוא כי התורה תתחלק לב' חלקים א' תוכחות מוסר ודברים קשים כגידים המתיחסים אל דבור כד"א דבר האיש וכו' אתנו קשות ויש דברי דודים הנאמרים באמת באהבה רבה כאשר ידבר אב את בן ירצה ועליהם יאמר לשון אמירה וחבה ועל ב' החלוקות אמר על הא' לדברי הקשיבה ועל הב' לאמרי וכו' והוא כי דרך גבר שיערבו לו לשמוע דברי חבה כי נעמו בעיניו מתוכחות מוסר וכן לא יעשה כאשר יוכיחנו אביו כי לא יבצר מהיות תוכחת האב מגולה מפאת אהבה מסותרת לטוב לו ובן חכם יערבו לו מדברי דודים כי התוכחת הוא צרי לנפש ומרפא לעצם כי אז יכנע וישוב עד ה' ובדברי דודים אולי יגבה לבו ואשר לא טוב יעשה וז"א בני כלומר מה שאתה בני לדברי של קושי הקשיבה וגם תבחר ותקרב כמשמעות הקשבה שהיא מקרוב וגם כוללות הב' אזנים כי מזה תעשה עקר כי אז יכנע לבבך והיית קרוב אלי אך לאמרי של חבה הט אזנך הא' כלומר כי כפלים לתושיה התוכחת תשית לב מלאמרי של חבה עם ששניהם כא' טובים לך: או שעור הכתוב מה שאצטרך להכביד תשמע הקשבה כוללת ב' אזנים הוא לדברי הקשים אך לאמרי בהטיית אזנך הא' תספיק כי מעצמך תבא להטות גם שתיהן: