רב פנינים על משלי ד:ט

1ומה יהיה הכבוד הוא שתתן לראשך לוית חן וכו' והוא שלא תהיה לוית המלאכי השרת אשר ילווך לצורך הגנה מצרה רק לוית של חן וכבוד בלבד ומה גם אם יכוין אל מה שמלאכי השרת מכריזין לפניו פנו מקום אל דיוקנו של מלך מפני שאין האויר פנוי כי הלא להגן לא תצטרך כי זולת הלוייה עטרת תפארת התורה עצמה הבלתי נפרדת מאתו יתברך תמגנך וכמאמרם בס' הזוהר כי השלם בתכלית אין לו צורך שמירת מלאכים כי עטרת מלכו של עולם משמרו והוצרכו לתת טעם אל מלאכים שהיו עם יעקב שלא נאמר רק להודיע שהיתה שכינה עמו כי במקום שהמרכבה מצויה שם הוא יתברך והוא המציל כמאמרנו על פסוק חונה מלאך וכו':

2(ח) או יאמר סלסלה כו' לומר הנה התורה לא דרך נשים לה כי כמה אשר ישת עליו בעל האשה כל ישעו וכל חפץ ליפותה ולסלסלה תמעט בחשיבותו וכעובדא דתתייפי חנה אך התורה סלסלה ותרוממך ושמא תאמר הלא כמה עשו כן ולא נתרוממו בעולם לז"א תכבדך וכו' לומר הן אמת שהרוממות ישנו בו מכח איכות העליון ומה שלא תראה יכובד פה הנה עקר הכבוד הוא בעה"ב וזהו תכבדך כי תחבקנה הוא בהיותך אז משולל גשמות כמוה ותתחבר לה כמחבקים כי אז עיקר וסוף הכבוד לבא כד"א כבוד חכמים ינחלו שהוא אז נחלה כמשמעה בלתי נפסקת או תכבדך כי תחבקנה פה שתקדש עצמך כל כך על ידה עד שכמעט תהיה משולל עכירות כענין אשר קדשנו במצותיו כי התורה והמצוה מקדשים החומר למפליג בם בקדושה נמרצת ואז תקרא מחבק אותה ומדבקה בך ואז תכבדך גם פה:

3(ט) ואז תתן לראשך לוית חן בלי נכוי שכר רק בתורת חן וגם תהי לך עטרת תפארת תמגנך הפך דרך המלך אשר ילווהו שומרים לראשו כי אם תהיה על ראשו עטרת זהב גדולה אשר בו יתפאר תגדל צורך השמירה יותר על צורך שמירת ראש המלך כי יחמדוה ביותר אך התורה אלהית תהיה לך לעטרת תפארת ואצ"ל שלא תצטרך לשמרה כ"א אדרבה היא תמגנך ותשמרך: