רב פנינים על משלי ה:יג

1ואח"כ ולא שמעתי לקול מורי הוא הג' ואח"כ ולמלמדי וכו' הוא הד' לכן עשה זאת אפוא בני והדבק בתורה בעצם ולא תירא מהמשך אחר הזרה וזהו שתה מים מבורך וכו' מכין המתבאר בדרך הב':

2(א) והדרך הב' הלא הוא בני לחכמתי וכו' הלא צויתיך מכל משמר נצור לבך למלא ידו ממלאכת מחשבת תורה ומצות וגם בדבור וכמעשה ככל האמור למעלה דע נא אפוא בני כי לא תסכון לך תוכחת מגולה אשר הוכחתיך אם שתו תשתה מן המים הרעים המאררים מימי חכמת טעות אשר תקרא פילוסופיא כי הלא תגורך בחרמה תאספך במכמרתה. ולבא אל ביאור הכתובים אחשבה כי הלא ה' מדות בדעות משיחו רגל ויד שכלם ימי הבלם לרעות כשדה הקוצים והברקים חכמת טועים יש יבחר דרשה וכמשוש תתן על כלה ישיש עליה כי מתקו לו רגבי נחליה הקישים ותולדותיה אשר בדו מלבם מבלי עולם אויבי ה' אשר לא מבני ישראל המה מוקדי עולם השמים עיקרי תורתנו תלוים בעפושי שכליהם ואותותי כזביהם מצוף דבש אמרי נועם תורת ה' הקדושה והתמימה ואותה ישליך אחרי גוו. ב' יש יאמר חלילה לו מעשות כדבר הרע הוה להמיר אותה בצרתה ושפחה כי תירש גברתה והיא לא תהיה כאחת שפחותיה אך אמרתי אחכמה מחכמת התורה עד אמלא כרסי מקבלת רבותי ואחר כך אלכה לי אל חכמת הטועים ואשתעשע בחידודיהם וחריפותם כי גם להכין בתורה דבר מתוך דבר תעיר לי אוזן החכמה ההיא ותתן יד ומבוא לבא בנקלה עד תכונת התורה. ג' יש ימעט בטפלה לומר הלא נוסף על כי לא אבואה אליה רק בבטן המלאה לה מן הלמוד ואת שנית תעשה כי אהיה ממעט בעסקה מעט מזער ואתמלטה בטרם תספיק למשכני במצודתה. ד' יש יאמר אחר מלאה כרסי מן הלמוד לא אירא מרבבות דעות נפסדות כי אני ארכה ולא אסור ואדרבה הנני בא אליה להלל לרומם תורת אלהינו וקריאתה היא הלולה והעמדת תורתנו על תלה כי לא אלמד חוקי הזרה וחכמתה רק למען למוג ערכה כי אראה ואבחין ואשקלה בפלס מאזני שכלי ואכירה גדולת אור תורתנו מתוך חשך ענן וערפל חתולתה ובתוך רבים אהללנה. ה' יש יאמר הנה אנכי לא אבטח בי להעמיק הרחיב בעניניה ודרושים הנוגעים אל האמונה אך הנה טרם בא אל עיקריה הלא יקדימו הקדמות שכליות כהכנות וכלים אל דרושים רבים בלתי נוגעים אל אמונה זרה והלא בהם אדבק כי הלא יועילו יסכונו לאנשי החכמה להעמיד דרושים לכל חפציהם ומהם אקח להבין לי מהלכים חריפים לדרושי תורתנו ולמה ימנעוני מסם כי הלא אני באמונתי אחיה ולא ידבק בידי מאומה מן החרם כי לא אבא עד תכונת אמונתה. והנה כנגד ה' בנים אלה דבר שלמה בחכמתו כנגד הראשון המניח תורת ה' בקרן זוית ומכניס צרתה לביתה אמור יאמר ברוח הקדש כאלו פי ה' המדבר ואומר בני לחכמתי הקשיבה כלומר הלא אתה בני מתייחס אלי מפאת קדושת נפשך לכן לחכמתי היא התורה חכמתו יתברך הבלתי נפרדת מאיכותו הקשיבה כי אנה תעזוב שרש קדושת נפשך מאביך קנך ללכת אחר טומאת גלולי נכריה. וכנגד השני אמר לתבונתו הט אזנך וומר אל תענה ותאמר אנכי אעשה כדברך ולחכמתך אקשיב אך אחרי מלאת כרסי מהחכמה אשר אקבל מרבותי אלכה לי אחרי חדודי הזרה ותבונתה למלא בה יד מרום שכלי ומה גם כי גם להעמיק בתבונת התורה תהיה לי מעיר לעזור כי הלא אינך אלא טועה כי הלא תראה בטוב שכלך איזה חדוד היא הגדול הנמשך מלב בני אדם גם בני איש החומריים או הנמשך מיוצר הכל מקור החכמה והתכונה ומי פתי יסור מתנונת התורה וחדודיה הרמים והנשאים על ידי המדות שהתורה נדרשת מקובלות מפי הגבורה אשר לחידודם אין קצה למבין ומשתקע בפלפול הלמוד הוא תכונת התורה ללכת אחרי הבלי פלפולי שכלי בני אדם וזהו לתבונתי הט אזנך כלומר לתבונתי כי אלהי עולם אני מקור התבונות הט אזנך לשמוע דרכי תבונתי על פי המדות שהתורה נדרשת ואופן פלפולי הרם ונשא ואנה תעזבהו ותחליפה כבוקי סריקי:

3(ב) שנית כי על ידי תבונתי הנא תשתלם עה העיון גם במעשה כי הלמוד תבונתי הקדושה תביאך לידי מעשה באמת וזה בג' בחינות הלא הם במחשבה דבור ומעשה ועל המחשבה אמר לשמור מזמות כי על ידי תבונתי אשר ועסקו רעיוני מזמותיך תשמר ממזמה חטא ועון אשר לא כדת וזהו לשמור מזמות מה שאין כן על ידי החיצונים כי תפסיד מזמותיך להביאך אל סברות אשר לא תכורת ה' ועל הדבור ומעשה אמר ודעת שפתיך ינצורו והוא כי המשתלם כמחשבתו וגם שפתיו בדבור יפעל בפועל מעשה הדבור אחרי כן והוא כי החטא למה שאין אדם חוטא אלא אם כן נכלם בו רוח שטות יתייחס לסכלית וטוב המעשה לדעת וזהו ודעת שהוא מעשה הטוב שפתיך הדוברים כפועל בעסק התורה אחר טוב המחשבה ינצורו הדעת בל תאבדהו פן יכנס הפכו הוא רוח שטות:

4(ג) ועל הג' לבל תאמר לא תהיה כולי תנויי בנזקי חכמת הורה רק בתורה אך אחר כך מעט מזער אבינה בספריה ואחר כך אשמטנה ונטשתיה דע אפוא כי לא בנקלה תמלט ממנה כי כלא הבא אליה קשה לפרוש ולא מטובה רק מחלקת לשונה כי נופת תטופנה שפתי זרה במתק נועם מליה ולא שתוכה כברה כי כל נעימותיה הוא מן השפה ולחוץ וזה אמר שפתי הם החיצונים ולא אמר פה או לשון ושמא תאמר הלא לא אביט אל נועם מליה כי אטעם מאיכות הענין אם טוב ואם רע לזה אמר וחלק משמן חכה לומר לא תעצור כח לעמוד על עומק הענין בבואך לטעום כי חלק משמן חכה המיוחד לטעימה שתרלה ותשמט ויבלע מרירות עומק עניניה כנעימות אמריה:

5(ד) כי מי יתן ותרגיש מרירותה בהתחלתה כי הדרך אשר באת כה תשוב וכשעיור עזאזל הדחפנה בשתי ידיך לאתוריך ותמלט את נפשך אך אתה כי לא תרגיש רעתה עד אחריתה וזהו ואחריתה מרה כלענה אך לא כראשיתה באופן שלא תפרוש מתחלה עד תלכד במצודה רעה ומר רותה הוא קנות כה סברות זרות ואשכלות בורורות ומה מתקו אחריו כמשל הלענה כי הלא חכמי הטבע יאמרו שמרירותה כוללת ארשיות כן מרירות הזרה הזאת הוא מרירות סברות ארסיות ממיתות באמת זה יהיה לך תחת מתק שפתיה שבראשונה ותחת חלקות משמן תהפך לך לחתוך וחדה כחרב פיות חותכות מב' צדדין לרמוז שיחתך ויסחך את ב' צדדיך הגוף והנפש ותשכל גם שניהם:

6(ה) ועל הד' פן תאמר אחרי בואי אניה בבטן המלאה לה הלמוד ומעשה עד בלי די אז אני ארבה בזרה ולא אסור מקדושת התורה ואדרבה אזכה ואבחין ואגלה את נבלותה לעיני מאהביה ואחשוף חשופי שת ערות כזביה ובכלי זין עיקרי אמונות האמת אעמוד לעומתם לנתוש והאביד ולהרוס מגדליה עד היסוד בם דע אפוא בני כי רעתה רבה וירא אני פן תדבקך הרעה כי פחד ופחת ופח עליך ויבהילך מלהשכיל ולהבחין ותפול בנופלים כי הלא רגליה יורדות מות וכו' ארח חיים וכו' לומר איך תוכל להמלט והלא רגליה הם רגלי הקישיה גדולה וקטנה אשר עליהם יסמכו להוציא גזירות תולדותיה הן יורדות מות כי אשר לא כדת המה וצעדיה הם פסיעותיה הנמשכים משתי רגליה הן התולדות את שאול ותמוכו וזהו שאול צעדוה יתמוכו והוא כי לו יצוייר יעדרו ראויים לידון בשאול הלא היה הוא יתברך מבטלו נמצא כי הנדונים בו הם המקיימים אותו ואם כן הרעות אשר יעשו הנדונים בו יהיו כסמוכות קיומו ואמר כי צעדיה הן התולדות ופרי גזרותיה את שאול יתמוכו כי הן הסמוכות לבל יתבטל כי העושקים בה ותייחדו לשאול ויתקיים בהם נמצאו צעדיה תומכים את שאול:

7(ו) ואם כן אשר חשבת למשפט תראה ותבחין ארח חיי התורה מתוך רעת הזרה לא תוכל וזהו ארח חיים פן תפלס כלומר אדרבה ירא אני פן ישכרך יין שכרותה עד גדר תבא לפלס עתה אורח חיום האמתיים היא התירה ותדמה היותה בשקול פלס ושווי אחד או ירא אני פן תבא עד היותך שוקל בפלס שכלך איזו משתיהן עודפת על האחרת עם שזו דרך החיים וזו דרך המות וזהו ארח חיים פן תבא לפלס עם הזרה וטוב ממך הנפל אחרי זאת כי תשים מות וחיים בכף מאזנים לדעת אי זה יכשר ומי יתן תהיה אחריתך להכריע כף דת האמת אך הרע ומר הוא כי חשאר במבוכה כתוא מכמר והטעם כי הלא נעו מעגלותיה לא תדע ותאבד כי בהשתקעך בזרה אשר רגליה יורדות מות כו' הלא תשתה מיין אשכלות מרורותיה ותשכר עד שינועו ממך מעגלות ארח חיים של תורתנו הקדושה ותכהל ולא תדע לפלס ערכה ותשאר כמצודה רעה. ואמר מעגלותיה לשון נקבה על ארח חיים כי אורח הוא נקבה כמה דאת אמר אורחות עקלקלות ורבים כאלה.

8(ז) לכך זאת עצתי אל כל ד' חלקים הנזכרים אשר יחפצו לבא אל חכמת הזרה שמעתה תחדלו ולא תתפתו להתחיל כה כי אחרי כן תחפצו להמלט ממצודתה ולא תוכלו וזהו ועתה בנים שמעו לי וכו' כלומר מעתה טרם תחלו כה ואל תסורו כלל מאמרי פי אפילו אחרי הרבותכם כתורתי וזהו ואל תסורו מאמרי פי:

9(ח) ושמא תאמרו כי לא תגעל רק בד' חלוקות הנזכרים אך לא בחמשית הלא היא אשר יאמר כי לא יכא עד התחלת רגליה ומנעריה הם ההקשים והתולדות הכלתי נוגעות באמונה רק למה שעליה ואצלה הם הקדמות אשר המה הכנה והזמנה לבא אליהן ומהן אקח גם אנכי הכנה אל אמונת האמת לחדד שכלי בתורתי לזה אמר הרחק מעליה דרכך לומר גם כי תבחר דרכך ואמונתך ולא דרך אמונותיה אל תבחר ותקרב מה שעליה ואצלה להכנה אל דרכך האמתי וזהו הרחק מעליה דרכך שאפילו ממה שעליה הרחק דרכך האמתי והוא כי ירא אנכי פן ממה שעליה תמשך ליקרב אל פתח ביתה וקו לקו תבא אליה כדרך כל המחזיקים בה וזהו ואל תקרב אל פתח ביתה:

10(ט) פן תתן כו' הנה ידענו מרבותינו ז"ל כי כל איש ישראל יש לו חלק בגן עדן וחלק בגיהנם זכה כו' עוד שנית הודיעונו כי הטועים הם מהיורדים ואינם עולים ונדוני' תמיד כמאמר הרמב"ם בהלכות תשובה ובזה נבא אל הביאור אמר פן תתן וכו' לומר הלא בהתקרבך אל פתח ביתה הנה תפרד מקדמונו של עולם ותתהפך לטעות ותהיה תוהה על הראשונות שהיטבת לעשות ולא תזכרנה כל צדקותיך אשר פעלת וכל הוד והדר מלאכי קדש אשר פעלת בכל התורה והמצוה כי כל העושה מצוה אחת קונה לו פרקליט אחד אשר המה לך כחלק גן עדנך והלא תתננו לאחרום כי אשר זכה יטול חלקו וחלקך בגן עדן וזהו פן תתן לאחרים הודך כמדובר בדרך הראשון. הנה שתים הנה טובות העתידות לך אחד שובע שמחות ותפנוקי עדן ב' שנות חיים ועל התענוגים אמר הודך שתתן לאחרים ועל השנות חיים אמר ושנותיך לאכזרי. והוא כי ידענו מרבותינו ז"ל כי המלאך המשחית אשר יעשה האדם בהעותו ההוא כעצמו המכה בו ודנו בגיהנם כמאמר הכתוב ותמוגנו ביד עונינו ולכן אשר משפטו בגיהנם י"ב חדש יחיה המשחית המכה בו שנה ואשר ו' חדשים יחיה חצי וההיקש בזה אך המתהפך לטעות אשר הוא נדון לעולם יחיה המלאך אכזרי המכה בו חיי עולם לדון אותו ולהכותו תמיד. באופן כי השנות חיים שהיה לו לחיות אם זכה עתה יהיו לאכזרי המכה בו וזהו ושנותיך לאכזרי ולהיות כי גם אתה הנדון תחיה כמוהו לידון עכ"א ושנתיך חסר וי"ו לומר שבחינה אחת של שנים היא אשר תהיה לאכזרי הוא בחינת שנים משוללי צער מה שאין כן מציאת שנות תראה רעת גיהנם שלא יחיוך כי אם לרעתך שהיא עזה ממות באמת:

11(י) פן ישבעו וכו' עוד שנית תתעתר כי תעסוק בחכמת טעות והוא פן ישבעו וכו' והוא כי הן אמת שעמלי תורה ומצות כראוי יתייחסו למוסיפין כח כביכול למעלה הפך נפש החוטאת כי עליה נאמר ציר ילדך תשי וגם מלאכי עליון המתיחסים אל מקור נפשו זולת המתהוים ממעשה המצות נהנים מזיו תורת חכם שלם כנעשו וכמאמרם ז"ל על ירבעם בן נבט שכמה רבבות מלאכים היו נהנים מזיו תורתו והן הם אשר הליצו בעדו כל ימיתהו ה' טרם יחטא ואשם לשימות זכאי וההפך כיוצא לתרבות רעה והוגה בספרי טועים ונמשך אחר אמונתם כי יוסיף אומן וכח בכחות הטומאה שיהנו וישבעו מחלאת טומאת עון התעסקו בם וזה פן ישבעו זרים כחך כי במקום השביעך אל כחות הקודש הקרובים אל נפשך ישבעו זרים הם כחות שלא בלבד יהנו כי אם גם תשתקע כל כך עד שישבעו זרים כחך ובמקום שבא על ידי עסקך בתורה ובמצות תתייחס למסגל אודות ומלאכי קדש המתהוים מהם בסגולת מלכו של עולם במקום הקדש ועתה יתהפך יהיה כל יגיעך ועצביך אשר תיגע עצמך לעשות ולהוות כחות טומאה בבית נכרי כי על ידי חכמת טעות זולת רוע הסברא תתפקר לעשות הרע ותהווה כחות רעים הנתנים בבית נכרי אצלך הוא בבית תוכיות כח ושרש הטומאות אשר הוא נכרי אצל נשמתך:

12(יא) ובהמת כו' עד כה הגדתי היום את כל הרעה הבאה עליך בהטות אזנך אל ספרי חכמת טועים אשר נעלמה מעיניך ולאו ידעת מעצמך ואומר לך כי נפול תפול לפניה ועתה הנני בא להשכילך את אשר יקדקד על דברי התראותי והוא כי גם שכעת אפשר לא יחם לבבך לקבל בצמא את דברי הלא תכוה באחריתך ואמרת איך שנאתי מוסר כו' כלומר ולמה לא תביט אחרית דבר מראשיתו כי הלא כאשר יכואו ימי הרעה באחריתך תנהום נהם ככפיר ככלות בשרך לעת זקנה ושארך הוא מזונך כד"א שארה כסותה כו' כי בהיותך שלם בגופך שלם בממונך בריא אולם ועשיר הלא תתהולל ולא תשית לב אל חסרונך עד בוא ימי הרעה וגם אז הוא כי ה' אלהיך ירצך ביסרך בכלות שארך לענותך להשיבך עדיו כאשר אתה יהודי:

13(יב) ותזעק על שברך ואמרת איך שנאתי מוסר כי לא אנהום איך פתתני החכמה הזרה ואפת לצאת מדת משה וישראל כי הלא זה טבעה אך שאגתי מנהמת לבי אעיקרא דדינא שהכנסתי עצמי בה כי יקרני כמכת המכה את השכור על עשותו רעה אחר שעברו יין כי לא יכה בו על על פתגם מעשה הרעה כי לבו בל עמו והיין בוגד אך על הביאו עצמו לידי שכרות וכה תדבר בזעקך איך שנאתי מוסר לומר הלא לא כבדה אנחתי על אשמתי לו חטאתי לתומי להעדר מוכיח ומורה צדק ומרים מכשול באמרי תם אני ורוע יצרי התעני כי טעמתי מנפת תטופנה שפתי זרה ולא ידעתי כי מרה תהיה באחרונה אך עתה גדול עוני מנשוא כי יסור יסרוני ויורוני את כל אשר יקרני ואני שנאתי מוסר כו'. ולבאר התכת הענין נשות לב אל כפל לשונו ובמלות שונות זה ד' פעמים שנאתי מושר ותוכחת נאץ לכי ולא שמעתי כו' ולמלמדי כו' וכן ייחסו הדבר בשתים הראשונות אל המוסר והתוכחת מצד עצמן ובאחרונות אל המורים ומלמדים אך הנה יש חננם ה' דעה והשכל שייסרום כליותיהם בעצה טובה כי כליות יועצות לקחת מוסר השכל לבלתי יטו מתורתו ית' וזה יקרא מוסר והדרכה ויש לא יספיק להם זה עד יהרהרו בלבם כי רעה תבא אליהם בהכעיסם אותו יתב' כי לא ינקה ה' וזה יקרא תוכחת שיוכיחנו לבו ברעיוניו תוכחת הרעה אשר תמצאנו:

14(יג) ויש לא יספיק לו זה לבלתי עשות את אשר זמם לעשות עד יורני זולתו כהוריו או מוריו שיורוהו ויאמרו לו השמר אל תפן אל און כ"א יערב לך ענינם בראשונה אני מורה לך באצבע טענות אמתיות כי רעה תהיה באחרונה ויש לא יספיק לו זה כי יפותה בעריבותם ולא ידע איכה יעשה להמלט ממנה עד ילמדוהו התנכלות לשמור רגלו מלכד ויש שכל זה איננו שוה עד יפול אל הפחות וילכד בפח. והנה הנכשל במכשלות החכמה חיצוניות אחר כל האזהרות האמורות הלא יכשל בארבעתם כי היה ראוי שמעצמו כליותיו ויהרוהו במועצות ודעת בל יטה אשורו מדרך אביו שבשמים כי אין לך רוע מוסר מלכת כדרך אשר מאס ה' נוסף על זה יוכיחנו לכו לאמר אל תבחר באשר מאם ה' פן ימאסך גם הוא ויוכיחך ולא שוה לו שלישית כי לא שמע לקול מוריו האומרים אליו הזהר מהתפתות אחריה כי נפת תטופנה שפתי זרה ואחריתה מרה כלענה רביעית למדוהו אחרי כן איך ינצל ממנה כאמור אליו הרחק מעליה דרכך כמפורש למעלה ועל ד' אנה אבשרך כי תנהום מנהמת לכך ותזעק על שכרך ועל האחד תאמר איך שנאתי מוסר ועל הכ' ותוכחת נאץ לבי ועל הג' ולא שמעתי בקול מורי ועל הד' ולמלמדי לא הטיתי אזני: