רב פנינים על משלי ו:יא

1ופן יאמר איש מה תועיל חריצותי אם עוני או רוע מזלי ינגדוני לזה אמר ובא כמהלך ראשך כי בהעדר העצלה לא יהיה דלותך אשר יבא לך קבוע ועיקורי רק כמהלך ואם גם כי תחרץ לא יבצר ממך מחסור מה הנה יהיה לך מחסורך שלא בטבע רק השגחיי לטוב לך להצילך ולהגן לך מצרה זולתה וזהו ומחסורך כאיש מגן כי כן יגן מחסורך עליך ומה שאין כן בהחזיקך בעצלה כי תהיה לך מחסורך כצנים פחים ולא למגן על צרה שלא תבא:

2(ט) והנה הדברים האלה נוסף על פשוטן משל ומליצה כמדבר אל האדם מה לך נרדם עורה למה תישן הקיצה משכרות יין ענבי אשכלות מרורות הבלי העולם האבד קום קרא אל אלהך אולי יתעשת האלהים לך ולא תאבד עד אשר לא תחשך השמש שוב אליו בכל לבך וה' אלהיך ירצך. והנה אין ספק כי איש לא נעדר מכל החי מבני ישראל מתת אל לבו בימי הבלו לא אחת ולא שתים לדרוש אלהים כי נגע עד לבו ויעירהו כאיש אשר יעור משנתו והקיץ וריקה נפשו מכל טוב העה"ז כי טבע ביון מצולות הבלי הזמן ויתעצב אל לבו ואמור יאמר העבד ישראל אהבתי את אדוני לא אצא חפשי אלכה ואשובה אל אישי ופתח ואין סוגר שערי תשובות וארחות יושר ליישר ארחותיו ולתת לפניו מהלכים ללכת בהן עד ה' אלהיו כארי ישאג כי הוא ישאג מנהמת לבו כי יראה כי אזלת יד ה' הטובה מעליו ויתחנן אל ה' בעת ההא וירב אמריו ויפליא נדריו כי יחם לבבו לאמר אלהים עזבו ארדוף מהר אחריו ואשיגנו אחזיק בו ולא ארפנו ויקבל על עצמו לפרוש עצמו מהיום ההוא ומעלה מהבלי העולם ותאוותיו ולהתנהג בחסידות ויעמוס עליו עול תורה ומצות לילה ויום והנה עודנו בחמימות לבו לעשות כן במעט רגע והנה לקראתו יצר סמוך בלשון רכה כמעלה ארוכה ישיבהו עד דכא באמור אליו היטבת לראות ועשה זאת אפוא בני כאשר עם לבבך אך מה זה מהרת להפליא לעשות אל תבהל על רוחך קל מהרה על כל מוצא שפתיך לנדריך מעתה כי תפשת מועט תפשת כי אם לאט לך פן נבול תבול וגם את הכל חבול תחבול רק מעט מעט גרש תגרש רוע מעלליך אשר עוללת לך זעיר שם זעיר שם שקמי מעשיך הראשומם תגדע וארזי מעשים טובים תחליף. או יאמר אליו לא זו הדרך ישכון אור לעבוד את ה' עודך מחזיק בעסקיך משאך ומתנך אך שמע בקולי איעצך טוב לך כי תעסוק ימים או עשור כפלים בעסקך והרף מכל מוצא שפתיך לנדריך עד הסיר מעליך נגעי עסקיך ואז כשתפנה תשנה ותשמור כל מוצא שפתיך כאשר עם לבבך והן זאת עצת זקן וכסיל הוא שטן הוא יצה"ר כי יצודנו למדחפות עד יתרפה במלאכתו למשכו ברשתו כי כל ישעו וכל חפץ בל יאחז צדיק דרכו עד יעבור שעת חימום ותתקרר דעתו ויפתה וגם יוכל כי פתי יאמין ויאמר טוב הדבר ליטפל בעסקי עד אקל מעליו ואפנה ואשנה ואעבוד את ה' לבדו וכה יעשה וכאשר יום או יומים יעמוד בבלתי עשות אשר זמם ואשר נדר לא יוקם מוצא שפתיו לנדריו כי תתקרר דעתו מחמימותו בעצלותו עד יסורו מלבבו והיו כלא היו וכה משפטו כל הימים בכל עת אשר יעור העבד ישראל משנת אולתו לשוב עד ה' כי שאור שבעסה ישיאנו עצה יאחז בעצלה תפיל תרדמה עד ימות ולא בחכמה אך החרד על דבר ה' לא ישמע לקול מלחשים ומיד בהקיצו מתרדמת אולת רשעתו כי נגע אלהים בלבבו יחזיק ולא ירפה וירחץ יטהר מכל עון וכל חטאת אשר נטמא בו ויקום ויתהלך בחוץ קל כנשר וגבור כארי לעשות רצון אבינו שבשמים ויעשה ויצליח והן זאת עצת שלמה בחכמתו כמתלונן על המתעצל אחר התעוררו לשוב כמדובר והוא אומרו עד מתי עצל תשכב לומר אתה האיש השוכב על מטת הבלי העולם וישן מלשוב עד ה' אלהיך לא אומר אליך עד מתי תישן כי ידעתי לא יבצר ממך מזמה מהתעורר וחשוב מחשבה על שיצאת מרצון קונך ותתן לב לשוב אך תלונתי היא כי אחר אשר תעור משנת אולתך עודך מסתולל ושוכב במטת עצלותך ולא תקום מיד קל כנשר טרם יפתך מחטיאך ויקרר דעתך עד תשוב תישן כאשר בתחלה וז"א עד מתי עצל תשכב על מטת עצלותך אחר אשר נערת משנתך מתי יהיה שתקום משנתך שתהיה הקימה סמוכה אל השינה מיד בהתעוררך ולא שאחר אשר תעור תשאר סרוח על המטה אשר ישנת בה:

3(י) ואולי תאמר איככה אוכל וראיתי באבדן עסקי העה"ז אשר לי אם אעזבם על התורה ועל העבודה ומתי אעשה לביתי לז"א מעט שנות לאמר אחוז מזה וגם מעסקיך אל תנח ידך וזהו מעט שנות כי עתות עסקי העה"ז אשר העוסק בם נרדם מהעה"ב מעט יהיו כי תעשה עיקר מעתות התורה והעבודה ובראשונה יהיו עתות עסקיך שינות שתשקע בם כישן אח"כ תבא אל היותם מעט תנומות שלא תשתקע בהם כישן מהתורה והמצוה רק כמתנמנם זוכר תמיד בתי הנפש כי תעשה מלאכתך עראי ותורה ומצות קבע וזאת שנית תעשה בהיותך ממעט בעסק אשר הורגלו ידיך לעשות בל תגנז ידיך בטלות רוב הזמן כי הלא למה שעד כה היו עסקניות לא יוכלו שאת וישובו לסורם רק למד ידיך יהיו תמיד עסקניות במעשה המצות ולא תלמדם להתחבק זו ע"ג זו וזהו מעט חבוק ידים לשכב על המשכב אשר היית שוכב בה מאחרי ה':

4(יא) ובזה ובא כמהלך ראשך כו' והוא כי אם אמור נאמר לכל א' מאישי ישראל מה טיבך בעבודת קונך זאת ישיב חנני ה' ויש לי יד ושם טוב בישראל כי כל יגיעי לא ימצאו לי עון אשר חטא את מי עשקתי ואת מי רצותי וחמור מי לקחתי ואני תפלה לה' פעמים שלש יום יום פעם בבית ה' פעם בחוץ פעם בביתי ובחומותי בחמה מפני החמה כי מתי אקום ומדת לילה זרת ארכו ובגשמים מפני הגשמים ביתי בית תפלה יקרא תפלת הערער וכאשר ה' אנה לידי ימין אביון פשוטה לקבל ויש אתי לא ישוב ריקם ומה ה' אלהי שואל מעמי עוד ומי יתן כל עם ה' כמונו היום ואם כמה לי עונות וחטאים על כל א' כמה וכמה מצות ה' אשר יעשה אותם האדם יום יום וכמה זכיות וצדקות המתרגשות קנצי למלין שהוא צדיק בעיניו עשיר ושמח בחלקו וזה עני קרה לו כמקרה הרגיל אצל חנוני לקחת דבר יום ביומו לחם שולחנו ויין משתיו והפנקס פתוח וכל הקפותיו בספר נכתבין והא גם הוא לא ימיש מתת לו רוב הימים מדי עברו מן הבא בידו איסר או פונדיון או סלע ככל הנמצא אתו ומידו יתן אליו והוא כותב על הספר לעומת הקפותיו וככה יעשה כל הימים מראשית השנה ועד אחרית שנה שיביאו חשבון והנה אם יאמרו לאיש הזה בטרם מלאת לו שנת שלומים הרבו הקפותיך אצל החנוני מקיף הלא יענה בכל לבו מעט מזער לא כביר ומי יודע אם עוד רבות מעותי אשר אתו מאשר לקחתי מידו והוא כי איננו רואה חובה לעצמו ולא דעת ולא תבונה לאמר הלא לחם ביתי רב מאד ואיה איפה יציאות השבת ושמחת י"ט העצומים והרבים ומה המה אלה איסרין ופונדיונין אשר לקח מיד לעומת כל סיפוק צרכי אשר סיפק לי והאיש הלז אתו תלין משוגתו עד עת בא דברו לאמר אסורה נא ואראה את אשר כתב חנוני על פנקסו אם עוד רבות הקפותעודפות על הפרעונות או נהפוך הוא ויקח בידו ב' לוחות הפנקס אשר בהן אשר נתן ואשר לקח וקרא ושנה ושלש אז ראה והנה הקפותיו עברו ראשו כמשא כבד יכבדו ממנו ויהי בראותו כי רב מאד חובו ויתעצב אל לבו לאמר אויה לי כי הייתי כאיש שכור אוכל ושבע ודשן מהחנות פתוחה כיונה פותה אין לב לדעת ועינים לראות כי כמרעיתי ואשבע פי שנים על ספוק צרכי יום יום יעמס לי עול חובי הכשיל כחי עד אשר לא אוכל להרפא ועתה אפוא מה אעשה כי הן מעט אשר היה לפני ונגד עיני שהיה נושה בי ואחשבה היה במתנת ידי די בער כל חובותי וטעיתי בחשבוני כי במה נחשב הוא כמר מדלי ואוי לי כי עוניתי כי מבלי משים אני עניתי מאד הנה כמקרה הכסיל הזה יקרה לאיש הישראלי אשר הוא עשיר בעיניו ממצות ומעשים טובים כי יאמר הלא איש אנכי מדבר ומקיים כל הבא בידי ממצות ה' אשר יעשה אותם האדם וגם אם מכשלת עונות וחטאות תחת ידי הלא לעומתם סרח עודף במעשה המצות על החטאים ועל העונות ועל הפשעים שחטאתי ושעויתי ושפשעתי וככה יחשוב כל הימים אשר הוא תלוי במשובתו עד יערה עליו רוח ממרום רוח דעת ויראת ה' לפשפש במעשיו על כל דבר פשע על קל על חמור אשר חטא על הנפש מכל אשר יעלה ויראה על זכרון לבו אז יראה וכעס כמה לו עונות וחטאים תלי תלים חומרים חומרים וכל עוד ידו נטויה לחפש עוד יוסיפו להגלות אליו כהנה וכהנה אשר כמעט נעלמו מעיניו עד אשר לא שת לבו לדרוש ולתור אחריהם וכמה דברים קשים כגידים שאדם דש בעקביו מבלי משים ועתה אפוא כי נעור משנת האולת וישם עיניו על דרכיו יכיר מעבדיו כי רבות ורעות היו והוא לא ידע ואשם כי תקפתו שינת משובתו ואשר קלים היו בעיניו קטנים מביצי כנים הלא יראם הרים גבנונים מבלעדי איסורים קלים כדקדוקים וסייגים אשר גבלו ראשונים שישליך האדם אחרי גוו ומחייב את ראשו למלכו של עולם כי כל העובר על דברי חכמים וכו' ובשב ואל תעשה חלף ועבר על כמה וכמה איסורי עשה שבכתב ובעל פה ואם ישים פניו אל כל צדקותיו אשר עשה אחר אשר תפקחנה עיניו עורות להבדיל בין הטמא ובין הטהור ולשקול בפלס צדקותיו אשר עשה ואשר אשום אשם בכל עון ובכל חטאת וישקיף וירא כי זה י' פעמים יהיה סרח העודף במעשה הרעה על כל הטובה מלבד כי יתן אל לבו להביט אל האלהים הגומל לחייבים טובות שגמלהו כל טובות לא אחד ולא שתים עד כי יחדל לספור כי אין מספר מאשר הודע אליו מבלעדי אשר לא ידע כי הוא יתברך עושה גדולות לבדו ואין בעל הנס מכיר בנסו ויאמר בלבו היתכן לא ינכה ה' מכל צדקותי ומי יודע אם ספו תמו מן בלהות אשר הצילני ה' ומי לנו גדול מיעקב ועל כל תוקף הבטחותיו יתברך אמר קטנתי מכל החסדים ירא פן נתמעטו זכיותיו ובלעדי זה איה אפוא כשרון מעשה המצות יוכלו לימנות במספר מצות ה' אשר יעשה האדם בהן נחת רוח ליוצרו כי מי האיש יעשה מצוה שלא תדמה לאליה וקוץ בה שלא ידבק בידו מאימה מאשר שנא ה' מי עסק בתורה שלא נשתמש בכתרה ונהנה מהקרא רבי או נתייהר ובא לכלל כעס ולכלל טעות ומי נתן צדקה שלא נתייהר בצד מה או לא עשה לשמה או בעצבון או בעין רעה או בייש את מקבלה וההיקש בכל יתר מצות ה'. סוף דבר כי אחרי שוב האיש מדרכו הרעה וישים פניו על כל דרכיו כהתימו לחשב חשבונות של מצוה ועבירות אשר פעל ועשה ככל הכתוב אם בעל נפש הוא נפשו עליו תאבל ולבו חלל בקרבו ועיניו יעלעו דם ויתמרמר כי מר לו מר ובלב נשבר יענה ויאמר אללי לי כי הייתי כאיש נדהם וכגבר עברו יין וכבהמה בבקעה תרד ירדתי וטבעתי ביון מצולת העונות כאיש בער לא ידע ואחשבה בלבי כי חסיד אני עשיר ומלא מצות כרמון ותהי לי שינת אולתי כאשר יחלום החולם והנה אוכל והקיץ וריקה נפשו וברוך ה' כי הפליא חסדו לי ויעירני כאיש אשר יעור משנתו ואיקץ והנה חלום היה כל אשר זמותי ותחת היותי כשבע ילין ממצות ה' הקיצותי וריקה נפשי כי עונותי רבו למעלה ראש ויתהפך לאבל כנורי כי עשיר הייתי בלבי ואשמח בחלקי ואני רש ונקלה עני אני וגוע אביון משוע מנהמת לבי כי דלותי מאד ובכן יתחזק לעלות אל ה' בבכי ובתחנונים וצום ושק ואפר וה' יגמור בעדו יהי אלהיו עמו ויעל בתשובתו הרמתה עד ה' אלהיו והן זה מאמר הכתוב ובא כמהלך ראשך לומר אל יקחך לבך לאמר כי עשיר אתה במצות ה' ומה בצע תפשפש במעשיך כי הנא ראה כי אם לא תתעצל מלשוב כאשר צויתיך ותפנה לבבך לשוב עד ה' מיד ובא אליך כמהלך ראשך ודלותך מן המצות כי ידיעת היותך רש ודל מעושר תורה ומצות רחוק ממך היה ועתה קל מהרה כמהלך מעט מעט עודך מחפש יבא לך רישך ודלותך מן המצות אשר היה רחוק ממך עתה יבא נגד עיניך כי תהיה יום יום מהלך ומכיר רישך כי ריקה נפשך מן המצות וגם מחסורך אשר היית חסר ופגום מרוב עונך המחסרים ופוגמים נפשך והיית מסכל חסרונך עתה תבא אליך הכרה זו קל מהרה כאיש מגן הממהר לבא במלחמה מיתר אנשים בבטחו במגנו והן כל זה כענין פסוק כי אחרי שובי נחמתי וכו'. או יאמר והוא נכון ומחסורך וכו' מז"ל גדולה תשובה שזדונות נעשים כזכיות והוא בהיותה מאהבה כמבואר אצלנו בס"ד בס' חבצלת השרון וזהו ומחסורך כו' לומר אחרי הכירך דלותך מהמצות ושובך מהעבירות כראוי תזכה עד שמה שהוא מחסור לך הוא העון יהי לך לאיש מגן כי תחת אשר בראת משחית לחבלך בהעותך ולחסר אותך תהפך לזכות ויברא לך סניגור אשר יהיה לך למחזיק ולמעוז כאיש מגן כמבואר שם כי מצות התשובה אשר היא מ"ע השב מכל עון מקיים בו מצות עשה ועושה בו זכות וקונה לו פרקליט א' כאשר בעשותו א' מכל מצות ה' והיא תהיה עמו לשמרו כאיש מגן: