רב פנינים על משלי ו:טו

1על כן להיותו משלח מדנים שונא שלום גם בשמים ממעל לא ימצא לו מלאך מליץ דורש שלומו להאריך לו רק פתאום יבא אידו כי פה א' ישמאילו עליו מיד ולהיותו בליעל אפיקורוס ישבר ואין מרפא לעולם כי אין לו חלק לעולם הבא:

2(יב) או יאמר אדם בליעל וכו' בל יאמר איש על מה זה תבזה את איש ישראל ותגרע אליך חכמת אדם ותבונתו מהנמלה הקלה כי תשיתהו לפניה כתלמיד לפני רבו על כן אמר ומי יתן והיה לומד ממנה כמז"ל רשב"א אומר עלוב הוא האדם הזה שצריך ללמוד מהנמלה אלו למד ועשה עלוב היה אלא שצריך ללמוד מדרכיה ולא למד ע"כ. והן הם דברי שלמה בחכמתו בתוכחת מגולה וראיה מוחשת כי הלא הנמלה מבלי שוטר ומושל לא תחמוד גם גרגיר אשר עזבה רעותה כנרמז למעלה כי תדרוש שלום ותרדפהו והאדם הגדול באיכות אצ"ל במה שבו דררא דממונא כענין הגרגיר כי אם גם על לא דבר כל יום יגור מלחמות וישלח ריב בין אנשים על ידי תכונות רעות וזהו אדם בליעל כי עם היותו אדם גבוה מעל גבוה מגדר הנמלה ימצא בו דבר בליעל ורשע ועם היותו איש בעל תואר חשיבות ימצא היותו איש און בעל אונאות להונות את הזולת או קרוב לזה מה יסכון לו יקרא אדם אם יתואר אחר דבר בליעל להקרא אדם בליעל וכן העולה לתואר איש אם הוא בשם לווי של און כי בזה יגרע מן הבהמה והראיה שהלא הולך עקשות פה והוא כי מותר האדם מן הבהמה הלא הוא חי מדבר כי הוא יתברך שם פה לאדם והאיש הזה יעקשנה ועוה עוה ישימנה וזהו הולך עקשות פה לבלתי דבר מישרים:

3(יג) או שמעקש הפה האמתי והולך לקרוץ בעיניו וכו' שהוא פה של עקשות ולא השרה הנה שמפסיד מותר האדם על הבהמה ומה לו עוד תלונה שאשוהו אל הנמלה ומה גם שהרע מעשיו בעקשותו לרמות ולשלח מדנים הפך הנמלה האוהבת רעותה כמותה ומבקשת שלום ורודפתו כי זה האיש מעקש פיו לרמות ללא תועלת רק להורות אהבו את רעהו ושרומז לו להועילו ולבו בל עמו ובמקום שלום ישלח מדנים דרך משל כי ימכור את או קנה מאת עמיתו במקום היותו מתווך שלום והנאה ביניהם מתנהג בעקשות פה ועשה עצמו כאוהב את א' מהם וקורץ לו בעיניו בל יעשה הדבר ההוא או אם ממאן בעסק ביש כי יראה האונאה יקרוץ לו בעיניו יעשנו כי טוב לו ולבבו למרע למען יתאנה ואם לא תספיק קריצת העין מולל ברגליו דורס ברגלו על רגל חבירו כד"א מוללין מלילות כרומז לו שיעשנו או הפכו ואם לא יספיק מורה באצבעותיו:

4(יד) והנרמז חושב בלבו שתוכו כברו להנאה והוא להונאה כי תהפוכות בלבו כי הפך רמיזותיו הוא מה שבלבו וש"ת א"כ מה הנאה יש לו לז"א חורש רע בכל עת כי לקח לו האון בקנין לחרוש רע תמיד וימשך מזה כי מדינים ישלח כי להיותו גורם בל יחזור המתאנה יתקיים המקח ואחר יום או יומים תוכר ההונאה ולא יוכל לחזור והמה למלחמה המוכר והקונה ואם יבין כי רעה בלבב הבליעל אשר נראה לו כאוהבו יריב גם אתו באמור אליו למה רמיתני ורק שנאתני ולא אהבתני וז"א מדנים ישלח כי כל ישעו וכל חפץ לשלח מדמם על בלי מה כענין המשל הזה או ההקש בו הפך הנמלה העוזבת הנאתה לבקש שלום ולרדפו:

5(טו) על כן פתאום יבא אידו ולא קו לקו בל תהי לו שהות להיות חורש וחושב איכה ינצל תחת אשר היה חורש רע בכל עת וגם כשאידו עליו לא יתמהמה מלהשבר עד אין מרפא תחת היותו חורש רע בכל עת לשלח מדמם על כן כל היום יחרוש על רעתו כי מכאובו נגדו תמיד הולך ומתמיד אולי ימציא ארוכה ומרפא ולא יחרוש על זולתו לשלח מדמם וישכבו בכבוד איש בביתו כי תקנתם קלקלתו ואל יקל בעיניך רשעת משלח מדנים אשר החמרתי עליו כי הלא שש הנה שנא ה' וזו עלתה על כולנה כאשר יבא בס"ד: