רב פנינים על משלי ו:לה

1ולא יאבה כי תרבה שוחד כלומר אין צריך לומר כי ירבה שוחד הנואף שלא ישא פניו כי המר לו כי אם גם כי תרבה אתה בני הכשר אשר אני דובר אליך בספר הלז לכפר בעדו לא יאבה לקחת מידך להציל לו באופן כי ה' המה ההפרשים שבין זה לזה א' שהגונב חושב בלבו הוראת התר שהוא לכי ירעב אך נואף אשה חסר לב שלא לבו ילך במחשבת התר כי איננה אך יחסר לבו ב' כי זה ישלם שבעתים וכו' ומשחית ממונו וזה משחית נפשו ג' וד' כי זה נגע וגם קלון ימצא והגנב גם לא יבוזו לו ה' כי הגנב תמחה חרפתו בתשובתו וישלם שבעתים וזה חרפתו לא תמחה:

2(ל) או יאמר לא יבוזו לגנב כו' לומר כי דרך הגונב אשר לא לסטים הוא רק למלא נפשו כי הלא לבל יבזוהו בהמצאו ישלם שבעתים וז"א לא יבוזו וכו' כלומר יקרה שלא יבוזו לגנב כאשר יגנוב בהיות למלא נפשו כי ירעב כי אז על שלא יבוזו אותו ונמצא כלומר מיד בהמצאו גם שנמצא ונתגלה ויבוש כי לא תבצר ממנו בושת גנב כי ימצא אעפ"י כן על שלא יבזוהו בדברים ובפרסום ישלם שבעתים תחת פי שנים וזהו ונמצא לומר גם שנמצא ונקלה בעימהם לא יבוזו אותו ויתן שבעתים וכו' וע"י כן אפי' קלון לא ימצא מה שאין כן נואף אשה שה' דברים המפסידים את שחטא ימצא כמדובר למעלה:

3והנה רבותינו ז"ל הוקשה להם למה לא יבוזו את הגנב וגם למה ייחס הרעב אל הנפש כאמרו למלא נפשו לכן פירשו לא יבוזו לגנב הוא הרשע מורגל ברשע ולפעמים חוטף איזו מצוה שהוא כחוטף וגונב מה שאינו שלו ואינו ממדתו שלא יבזוהו לומר הראיתם רשע זה איך יגנוב ויחטוף מצוה מאין ולאין יעשה כן כי הלא אין זה רק לוולא נפשו כי ירעב והענין כי הלא נפש כל בר ישראל בת מלכו של עולם היא ומלומדת ליהנות מזיו כבודו יתברך למעלה אשר שרשי רוחמות כל מצוה משם המה ולכן בבואה פה תתאוה לאכול המזון ההוא לקיים תורה ונוצות והרשע מרעיבה ולפעמים בראותה מצוה לפניה תתעורר וקופצת לחוטפה וממעתו לדלג ולקפוץ אחריה בעל כרחו וזהו למלא נפשו כי ירעבו הנה. בזה כוונו ליישב קושי הצווי הלז שלא יבזוהו עם היותו כדאי לבזיון וקצף על גנבתו אם הדבר כפשוטו וגם אמרו נפשו שמורה שעל הנפש ידבר:

4(לא) אמנם יקשה לפי זה אמרו אחרי כן ונמצא ישלם שבעתים כו' ויתכן יפרשו רז"ל לפי זה שהוא נתינת טעם לשלא יבזוהו פן ע"י זה יתרפה מעשות טוב ויהיה נמצא מעונותיו ומקטרגיו שברא בהם שימצאוהו ולא יהיה לו מעשה טוב להאריך לו ובזה ילקה וישלם שבעתים כמד"א שבע על חטאתיכם ואת כל הון ביתו העליון יתן לזולתו כמאמרם ז"ל כי אשר זכה נוטל חלקו וחלק חבירו בגן עדן לכן טוב להניחו שיזכה ויהי לו אשר לו ולא יתן לאחרים חילו: