רב פנינים על משלי ח:ט

1ומפני שלפעמים לא תשיג שכל אדם נכחיות איזה משפט ממשפטי התורה אל הנושא להיות מדה כנגד מדה או לא יבחין וישכיל ישרותם בהתחברם יחד לזה אמר כלם וכו' לומר לא מפני זה תתן דופי הנמוסית בתורה כי אין זה לה מפאת עצמה רק באין מבין כי הלא כלם נכוחים למבין כי המבין לבדו יבין נכחיות כל משפט אל ענינו להיות מדה כנגד מדה וגם ישרותן בהוסדם לא יפלא רק מאשר דעה לא קנה כי באמת ישרים המה למוצאי דעת:

2(ו) או יאמר במה שידענו כי צירוף אותיות התורה הן שמותיו יתברך והנה אם היו אותיות בלי קיבוץ תיבות או גם כי יהיו קבוץ תיבות בלי התקשרות תיבה עם תיבה או גם שיתקשרו ויהיה בהם הבנה מה לא יפלא כל כך אך שיהיה להם הבנה הישרה עצמית בפשט מאמריה משפטים ומצות ישרים בעלי איכות ואושר רב עם היות שצירוף האותיות וסמיכותם הם שמותיו יתברך הנה זה יורה כי אין קצה לגדולת חכמת מחברה מעלה מעלה מהשערה אנושית וזה מאמר התורה פקח עיניך וראה גדולת קדושת חכמתי הרמתה ושמעו אלי ולא אל הנימוסית כי הלא נגידים אדבר בדברי תורתי הן שמותיו יתברך בצרוף אותיותי ועל כל זה ומפתח שפתי הם התיבות שאני פותחת בשפתים אינם קבוץ אותיות בלי איכות וענין בפשטיותם בלתי אם סמיכות אותיות על פי צירוף שמותיו יתברך לבד כי הלא גם מפתח שפתי זולת מציאות הבנה הם מישרים והישרות טובות ואין צורך סמיכות האותיות על פי הסוד מעכב אל הבנת ההישרה הפשטית:

3(ז) וזה לך האות כי אמת יהגה חכי וכו' כי עם שאמיתת ועיקר הענין הוא מה שיהגה חכי הוא הסוד הפנימי הנמשל לחיך הפנימי לפה אף על פי כן לא ימצא בכל אשר תעבתי לך דבר בלתי ראוי לתעבו שיעלה על ריחך לומר אולי צורך סמיכות האותיות לפי סודן הזקיקו להיות הבנת הפשט הרחקת דבר בלתי מתועב כי הלא ותועבת שפתי היא לפי הפשט החיצוני הנמשל לשפתים הוא רשע באמת:

4(ח) ואולי תאמר למה אמרת ומפתח שפתי מישרים והלא על פי תורה שבעל פה אשר היא פירוש האמתי לתורה שבכתב נראה כמה תיבות ואותיות התורה בלתי מסודרות בעצם אלא שלא נביט אל סדורם להכרח רמז הקבלה כי אתה דע לך כי בצדק וכו' אין בהם בכל אמרי פי שבכתב ושבעל פה נפתל ועקש:

5(ט) ושמא תאמר הלא גם אליבא דהלכתא ימצא יתור או העדר סדר כענין גם לב"ה וחמור דבור לרבי יהודה ושה דאבידה לד"ה אל תאמר הדבר הזה כי אין זה מפאת התורה רק באין מבין כי גם כי האנשים ההם שלמים הם עד אין קצה מעלת התורה גדולה מהם ולא אלהים המה שלא יבצר מהם דבר כי אשר כלם נכוחים הוא למבין רשרים למוצאי דעת עליון דרך מציאה ולא דרך טבע אנושי:

6(ו) או יאמר על דרך זה שמעו כו' פן תאמר בלבבך למה הרגזתני להעלות אותי ולסלקני מהדתות הממוסיות והלא כל דבריהם מתקבלים אצל השכל אך בתורת ה' תמימה יתחמץ לבבי בראותי אשר תתעב לבישת שעטרז ואכילת בשר בחלב ואכילת חזיר ודומיהם בלי טעם על כן אמר שמעו וכו' לומר שמעו ואל תחדלו כי הלא אין עיקר תורה הנגלה כי הני. נגידים הוא מה שאדבר בעצם וראשונה הוא הסוד שמותיו של הקבי"ה ומפתח שפתי שהוא הפשט שהוא פתיחת השפתים בלבד ולא עיקר דבורי הוא מישרים כלומר נכוחים וישרים נכח הסוד הפנימי ומקביל אליו ולכן אל תתמה על החפץ וגם שאינו מתוק לחכך אשר תעבתי לך הוא מתוק לחכו יתברך היודע אמתת כל דבר וזהו כי אמת יהגה חכי ולכן סמוך אדידי ודע כי תועבת שפתי אשר תעבתי לך הוא רשע באמת ולא על חנם תעבתיו:

7(ח) ואל ישיאך לבך לומר אולי אין האזהרות האלה מצד עצמן רק שלפי צורך סמיכות האותיות זו לזו על פי הסוד ושמותיו יתברך הובן מסמיכותן ענין אזהרה זו לא שהבנתם הוא עיקר ויש בו יחס סודו רק שנזדמנו לפי צורך הסוד תיבות שמשמען כך לא שהמעשה מקביל אל הסוד באיכותו כי חלילה לך להאמין כדבר הזה שהלא אם היה הדבר כן בטלו חלילה וחס י"ג מדות שהתורה נדרשת ודרשת חסרות ויתרות ודקדוקים דקים על כל קוץ וקוץ אשר כל גופי תורה שבעל פה תלויין בהן באמרך שהיתרות וחסרות והדקדוקים והכלל ופרט והבנין אב והג"ש והנדרש באם אינו ענין הכל היה ענין למען לא יחטיא דרך הסוד וזה אין לו שחר כי הלא מצינו שצודק בעצם כל תורה שבעל פה עם כל דקדוקי תורה שבכתב אל השערה ולא יחטיא על כן תוכרח להודות ולאמת שאין לומר אין בפשט אלא מה שבסוד ובהזדמן נמצאת הבנה זו בהם שאם כן איך יצדקו בדקדוקיה כל תלי תלים של הלכות תורה שבע"פ וז"א בצדק אשר יחדו כל אמרי פי שבכתב ושבעל פה אין בהם נפתל ועקש:

8(ט) ואין אות חסרה או יתרה או עקוש רק כלם נכוחים למבין מזה תשפוט שגם וישרים הם למוצאי דעת עליון כמד"א ודעת אלהים תמצא הוא הסוד שמקבילים וישרים ונכח הסוד המה ולא שאין בהם רק סמיכות אותיות שמשמען כך וישולל יחס עם סודה: