ביאור יש"ר על התורה, דברים י:יב

1ועתה ישראל, אחרי שהזהרתיך שלא ירום לבבך לאמר כחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה והוכחתי לפניך שלא בצדקתך אתה בא לרשת את ארצם כי אתה עם קשה עורף, תדע ותשכיל שטובתך תלוי רק בכשרון מעשיך, ולכן הנני שב להזהירך עתה על יראת ה' ואהבתו, והנה הזכיר בפסוק זה היראה והאהבה בכלל, ואח"כ פירש ענין היראה באמרו הן לה' אלהיך וכו' עד פסוק כ' שבו חתם ענין היראה ואמר את ה' אלהיך תירא וכו', ואח"כ התחיל לפרש האהבה (לקמן י"א א') ואהבת את ה' אלהיך וכו':

2מה ה' אלהיך שאל מעמך, חלף כל הטובות שעשה עמך במה תקדם לפניו ית' הנה הוא אינו שואל מעמך רק היראה, וגם זו אינה לטובתו חלילה, כי אם צדקת מה תפעל לו, אלה לטובת עצמך, כמו שאמר בפסוק הסמוך לטוב לך:

3ליראה את ה' אלהיך, יראת הרוממות, וענינה שיחשוב האדם בלבו שכבוד ה' מלא את העולם ושהוא כל יצר מחשבות מבין וחופש כל חדרי בטן, ומי שנגע אלהים בלבו על דרך זה, הנה הוא עומד תמיד לפני ה', ולא יחשוב ולא ידבר ולא יעשה דבר נגד רצון ה' אפילו במסתרים, ומעלה זו יקרה עד מאד, ולכן הפליגו כל הנביאים וכתבי הקדש בשבחיה:

4ולאהבה אתו, עיקר מצוה זו שיאהב את השם לא לתועלת עצמו, אלא בעבור אמתת כבודו ית', דהיינו שיכיר האדם יושר דרכי השם, טובו וחסדו וצדקתו ואמונתו וכדומה, ובעבור שהדרכים האלה טובים בעיניו ונכספה נפשו להתדמות אליהן, הנה תשוקת ההשויה הזאת תוליד אהבה עזה עד מאוד לבעל המדות והדרכים הנכבדים האלה שהוא יוצר הכל ב"ה, והנה אמרו בספרי ואהבת את ה' אלהיך עשה מאהבה, הפריש הכתיב בין העושה מאהבה לעושה מיראה, העושה מאהבה שכרו כפול ומכופל, יש לך אדם שהוא מתירא מחבירו כשהוא מטריחו מניחו והולך לו, אלא אתה עשה מאהבה ע"כ ודברי חכמים מרפא כי לפעמים תמוט היראה בלב האדם אם יפתוהו חטאים, או אם יטה אזנו לטענות הרשעים, וכשתכבד עליו עבודת ה' יבקש טענות לפרוק ממנו עול שמים, ולבסוף יניח והולך לו, אבל אם הוא אוהב את השם אהבת נפש, בוז יבוז לכל טורח ולכל עבודה קשה ועושה הכל בשמחת לב, ולכך צותה התורה על שתיהן: