ביאור יש"ר על התורה, דברים טו:ד

1אפס כי לא יהיה בך אביון, מוסב למה שיאמר להלן כי יהיה בך אביון, ומלת אפס כמו ואולם, ופועל יהיה יתורגם בבנין התנאי והספק, כי בל"הק אין הבדל בין הבנין הגוזר בהחלט [Indicativo] לבנין התנאי והספק [Congiuntivo], וענין הכתובים כך, ממה שצויתיך שלא תגוש את רעך, ימשך שכבר יהיו בקרבך עניים הצריכים להלוואה, ויקשה לך זה כי הלא הבטיח אותך ה' לברך כל מעשה ידיך? לכן אמר בפסוק זה, דע כי באמת כפי הכונה הראשונה אין ראוי שיהיה בך אביון כלל, כי לתכלית זה יברכך ה' בארץ וכו', אבל כל זה לא יהיה רק אם שמוע תשמע וכו (פסוק ה'), שאז תתקיים בך הברכה שברכך ה', ואז והעבטת גוים רבים וכו' (פסוק ו'), אולם אם יארע באחד הזמנים שלא יעשו ישראל רצונו של מקום, ואז יהיה בך אביון מאחד אחיך וכו' הנני מצוך שלא תאמץ את לבבך וכו' (פסוק ז') אלא פתוח תפתח וכו', ואם תשוב ותשאל איך בא הצווי הזה על הספק כי אפשר שישראל ישמרו חקי ה' כל הימים ואז לא יהיו בהם אביונים כלל? לכן הוסיף כי לא יחדל אביון וכו' על כן אנכי מצוך וכו' (פסוק י"א), כלומר כבר גלוי וידוע לפני ה' שעתידין ישראל לחטוא לפניו, זהו המשך הכתובים על נכון, וזהו מה שאמרו חז"ל כי לא יהיה בך אביון ולהלן הוא אומר כי לא יחדל אביון? כונת המקשה שאם יהיה מאמר כי לא יהיה בך אביון גוזר בהחלט הנה יהיה סותר למה שאמר להלן, ותירצו כאן בזמן שישראל עושים רצונו של מקום וכו', והוא הדבר שאמרנו:

2אביון, השם הזה הונח על התאב ומתאוה לכל ואינו מוצא, ואין כן העני שעל הרוב הוא מוצא מה שמבקש, והנה א"א לעולם בלי עניים, אף אם יהיו כלם צדיקים, כי בזה תחסר מצות הצדקה וההענקה, וההלואה וכיוצא, אבל בכאן הבטיח שלא יהיה בך אביון אם שמוע תשמע וכו', וכבר אפשר שיהיו בא"י עשירים ועניים, אבל ימצאו העניים די צרכם, ויסתפקו בו ולא יהיו אביונים: