ביאור יש"ר על התורה, דברים טז:יט

1לא תטה משפט, עם כל אחד מהשופטים ידבר:

2כי השחד יעור עיני חכמים, ובפ' משפטים אמר כי השוחד יעור פקחים, והיינו טועים כי אזהרת לא תקח שוחד כנגד השופט הנלוז מחכמה (דהיינו ההנהגה כפי חקי התורה) ורוצה לעות דבר המשפט בזדון, כדי להתעשר בשוחד, ושרק עליו יזהיר שלא יקח שוחד, אבל השופט החכם הנוהג בכל מנהגיו כפי חקי התורה, וכל חפצו לדון דין אמת לאמתו, יהיה מותר לו לקחת שוחד, לכן הזהיר כאן כי השחד יעור עיני חכמים, כלומר אע"פי שהוא חכם וצדיק השוחד יעור עיני חכמתו וצדקתו, ומבלי דעת יטה המשפט, כי מטבע נפש האדם להנטות לזכות אוהבו ששחדו, והיא נטייה צפונה בלב לא יבינה בעל הנפש, אבל יוצר הנפשות יודע כי השוחד מקלקל עין הלב, והנה עדיין נוכל לטעות במאמר זה ולומר שהשוחד יעור עיני חכם אם אינו פקח, אבל אם השופט החכם הוא ג"כ בעל שכל ובינה גדולה לא יעשה לו השוחד מאומה, לכן אמר לעיל כי השוחד יעור פקחים, ובא זה ולמד על זה שהאזהרה אפילו על שופט חכם ופקח:

3ויסלף דברי צדיקים, מעקל ומעוות דברי הבעלי דינין הצדיקים, כלומר שהצדק אתם, ותחת שיצדקו בדין, יחייבם השופט בעבור השוחד שקבל מבעל דין האחר: