ביאור יש"ר על התורה, דברים ב:י

1האמים, הפסוק הזה והשנים שלאחריו הם כמו מאמר מסוגר להודיע בדרך סיפור מי היו יושבים לפנים בארץ מואב ובשעיר, ומאמר עתה קומו ועברו וכו' מחובר עם תחלת הענין אל תצר את מואב, כי הכל צווי אחד, והנה טעם ההודעה הזאת כאן, בעבור שאמר הקב"ה למשה אל תצר את מואב כי אני נתתי לבני לוט את ער ירושה יספר הכתוב כי הארץ ראויה לזרע אברהם, שנאמר ואת הפריזי ואת הרפאים (בראשית ט"ו י"ט), לולי שנתנה לבני לוט, ואמר כי הארץ ההיא ישבו בה מעולם הרפאים שהם עם גדול ורם כענקים ילידי הענק, כלומר שאף הרפאים יחשבו כענקים לגודלם וחזקם, והמואבים כשנתישבו בארץ ההיא קראו לרפאים אימים, על שם שאימתם מוטלת על הבריות, וזהו שאמר הכתוב בתחלה האמים לפנים ישבו בה, כי כך קראו להם המואבים, והנה השם עשה נס לבני לוט לכבוד אברהם ויכלו להם וירשום מפניהם, וא"כ אין ראוי לגזול מהם הארץ אשר נתן ה' להם במעשה נס, ולכן צוה אל תצר את מואב:

2גדול, כמשמעו:

3ורב, בכח וצעום בנין האיברים:

4ורם, בקומה: