ביאור יש"ר על התורה, דברים כד:טו

1ביומו תתן שכרו, גם זה בהווה, כי המנהג לשכור הפועל על יום אחד, ולערב הוא יוצא ומבקש שכרו לקנות לו מה שיאכלו בלילה אשתו ובניו, וילמד אותנו בכאן כי מה שאמר במקום אחר לא תלין פעולת שכיר אתך עד בוקר מדבר בשכיר יום, וכאן ביאר דין שכיר לילה, שאין לומר כאן בשכיר יום ובפ' קדושים מדבר בשכיר לילה, שהרי שכירות אינה משתלמת אלא בסוף, ואיך בשכיר לילה יעבור בבקר, ובשכיר יום יעבור כבוא השמש, ועדיין אינו זמן תשלומין, אלא הנכון כקבלת חז"ל שהתורה קבעה זמן לפרעון שנים עשר שעות:

2ואליו, ואל השכר הזה הוא נושא את נפשו שיקנה בו מזון להחיות בו את אנשי ביתו:

3נשא את נפשו, מקוה ומתאוה לו, וכן חטאת עמי יאכלו ואל עונם ישאו נפשם (הושע ד' ח'), מתאוים הכהנים לאכול חטאות שיביאו על עונם:

4ולא יקרא עליך, למען לא יקרא השכיר עליך אל ה', כי אולי יבוש ממך לבקש שכרו אחרי שטרח בשבילך, וימתין שתתן לו שכרו בלי שישאל, ואם לא תשלם לו יצטער, ובהתעטף עליו רוחו יצעק אל ה', והשם ישמע צעקתו כי הוא רחום וחנון, ויענישך: