ביאור יש"ר על התורה, דברים כה:יט

1בהניח, הטעם כי זאת המצוה תלויה אחר שירשו את הארץ, ושקטה הארץ ממלחמה מכל סביבותיה, כי כל זמן שיתעסקו עם מלחמות הקרובים אליהם, אינם חייבים להלחם בעמלק:

2תמחה, שורש מחה הונח על מחיקת הכתב מן הספר, כמו מחני נא מספרך, והושאל על הכליון וההשמדה, והנה כאן צוה לישראל להשמיד את זכר עמלק כאילו הדבר תלוי בם, אבל בפרשת בשלח נאמר מלחמה לה' בעמלק מדור דור, הרי שאין ישראל להחרימו, אולם הענין כך, שתים רעות עשה עמלק, הא' נגד ישראל שלא חטאו לו, והב' נגד ה' לחלל כבודו לעיני העמים, והנה נגד מה שהרע לישראל צוה תמחה את זכר עמלק, כלומר הנקם ממנו כאשר לאל ידך, אבל ידוע תדע שלא יהיה בכחך להשלים הנקמה הזאת עד השמידך אותו, כי אני אקנא לכבודי ואמחה את שמו מתחת השמים, ויהיה זה מן הנפלאות שיעשה ה' באחרית הימים, כאשר ישיב נקם לצריו וכפר אדמתו עמו:

3את זכר עמלק, זהו והמתה מאיש ועד אשה מעולל ועד יונק משור ועד שה (ש"א ט"ו ג'), שלא יאמר זה היה משלל עמלק, ודברי התורה כלל, ודברי שמואל הנביא פרט:

4לא תשכח, וכבר אמר בתחילת הענין זכור, והענין זכור מה שעשה לך, ואל תשכח להאביד שמו וזכרו: