ביאור יש"ר על התורה, דברים לא:ב
ביאור יש"ר על התורה · Reggio on Torah, Deuteronomy 31:2
Open in the reader →1בן מאה ועשרים שנה, זקן ושבע ימים ואין לכם להתעצב על מיתתי באשר היא סוף כל האדם:
2לא אוכל עוד לצאת ולבוא, אין זה סותר למה שיאמר לקמן לא כהתה עינו ולא נס ליחה, כי הכונה שם שהיה בריא משתמש בכל חושיו ובכחות נפשו בשלמות, ואולי שעם כל זה הרגיש בעצמו שאין לו עוד מדת הגבורה והכח לשאת את משא העם טרחם וריבם, ולצאת ולבא לפניהם למלחמה, ומנהיג האומה הזאת ושר צבא מלחמת ה' לא די לו שיהיה בריא משתמש בחושיו ובכחות נפשו כראוי, כי אם צריך שיהיה גבור חיל, ורב פעלים, שוקד להשגיח בעניני האומה ולדעת צרכיה ולפקוד עליה מן הבוקר עד הערב, וגם בלילה לא ישכב לבו, כי יצטרך למחשבות רבות ועצות עמוקות ליישר הנהגותיה בעתות השלום, אף כי בצאתה על אויביה, לא ייעף ולא ייגע מרוב ענין ועבודה קשה, ואין בזה תפארת לזקן, וכבר אמר החכם תפארת בחורים כחם והדר זקנים שיבם (משלי כ' כ"ט), וגדולה מזו אחז"ל לא אוכל עוד לצאת ולבא בדברי תורה, מלמד שנסתתמו ממנו מסורות ומעיינות החכמה, כונתם לומר לא שנעלמו ממנו דרכי התורה והחכמה ופירושיה האמתיים, אלא שנתמעט בו הכח למסור את חכמתו לאחרים, ולהפיץ את מעיינות התורה לחוץ, ולזה דקדקו לומר מסורות ומעיינות החכמה, כי להורות לאחרים וללמדם חכמה צריך שקידה רבה והשתדלות דברים ומשא ומתן, ואין זה בכח ותולדות הזקן:
3וה' אמר אלי, ואף אם הייתי יכול לצאת ולבא, הנה ה' גזר עלי שלא אעבור את הירדן, ואפשר עוד לפרש הכתוב בענין אחר, שיהיה לא אוכל עוד כמו לא תוכל לאכול בשעריך, ופירושו איני רשאי עוד לצאת ולבא לפניכם ולהנהיג אתכם, לפי שהשם אמר אלי לא תעבור וכו':