ביאור יש"ר על התורה, דברים לב:ו

1הלה' תגמלו זאת, לשון תימה, האם ראוי שתגמלו לה' ב"ה בזאת הרעה שאתם עושים, והרי הוא הטיב עמכם בכמה מיני טובות הידועות לכם וכאמרו הלא הוא אביך וגו':

2עם נבל ולא חכם, השוכח את הטוב הנעשה לו ומשלם רעה למטיב יקרא נבל, והוא הפך הנדיב, הגומל טוב חנם בלי תקות שכר, והנה ידוע מכל ס' משלי שהפך החכם הוא הכסיל, וכאן היה ראוי לומר עם כסיל ולא חכם, או עם נבל ולא נדיב, אמנם טעם הדבר כי החכם הנוהג כפי חקי התורה והחכמה אפילו תחת רעה שקבל ישלם טובה, כענין שכתוב וכי ימצא איש את אויבו ושלחו בדרך טובה (ש"א כ"ד כ'), והפך זה הכסיל שלא יזכור להטיב עם מי שגמל עמו טובה, אבל לשלם רעה תחת טובה הוא נגד שקול דעת האדם, והעושה כן אין לתארו כסיל שהוא ההפך מן החכם, אלא יקרא שמו נבל, כי נבלה עשה:

3הלא הוא אביך, שהולידך וגדלך, כי הוא ב"ה יוצר האדם:

4קנך, ויותר מזה בחר בך מכל האומות להנהיגך בדרך פלא, וע"ז אמר קנך, כדרך עם זו קנית (שמות ט"ו ט"ז):

5הוא עשך, מלת עשייה על התיקון כמו שביארנו (שמות י"ג ח), והענין הוא תקן נפשך והוד והדר עטר אותה, כדי שתוכל להשלים עצמך:

6ויכננך, לשון כונן נופל על ההכנה שיש בדבר לקבל השפע ממי שגדול ממנו, ד"מ הירח והככבים נבראו באופן שיוכלו בטבעם לקבל אור השמש, ועל זה אמר המשורר ירח וככבים אשר כוננת (תהלים ח' ד'), וכן מקדש ה' כוננו ידיך (שמות ט"ו י"ז), כמו שפירשנו שם, ואף כאן אמר שהשם ב"ה כונן חותך ונתן בך הכנה לקבל השפע האלהי, והוא אור התורה שעל ידו תזכה לרוח חכמה ובינה: