ביאור יש"ר על התורה, דברים ו:יג

1את ה' אלהיך תירא, יראת הגדולה והכבוד, והיא מסכמת עד מאד עם האהבה השלימה שזכר מצותה, כי גם האוהב הנאמן כאשר יתעורר בלבו רעיון הגדולה והכבוד והשלימות אשר לנאהב, ודבקות נפשו עם עצם נכבד כמהו, יירא אותו תמיד וישתמר מעשות דבר שלא ייטב בעיני הנאהב:

2ואתו תעבד, תכנע לפניו ותעשה רצונו כעבד לפני אדוניו, והנה המצוה הזאת היא מצוה כוללת כל התורה, כי עבודת האל תכלול כל המצות, ואולם יש לה כמו כן פרטים, האחד הוא שצונו האל להתפלל אליו וכמו שאמרו רז"ל מנין לעיקר תפילה מן התורה מהכא את ה' אלהיך תירא ואותו תעבוד, וכן פרט אחר להגות בתורתו שגם זה נקרא עבודה ועוד פרט אחר לעשות העבודות בבית המקדש, ועל שתי אלו אמרו חז"ל עבודו בתורתו עבודו במקדשו, סוף דבר כל המעשים שיעשה האדם למלאות רצון בוראו נכללו במצות העבודה:

3ובשמו תשבע, אינו מצוה שישבע אלא אזהרה שבשמו בלבד תשבע, כלומר ברצותך לאמת דבר לזולתך בשבועה, ולכרות ברית עם אחר, לא תשבע רק בשם הנכבד לקיים כל דבר, ואחרי שאתה ירא ועובד את ה', תהיה זהיר בשבועתך, ולא תשבע רק באמת, ועי"ז יכירו השומעים וידעו את מי אתה ירא לשאת שמו לשקר, ולזה לא הותר לישבע בדבר מכל הנבראים, כמו המלאכים והככבים אלא על צד חסרון המצרף, כמו שישבע בשמש וירצה לומר אדון השמש, ועל זה הצד תשבע אומתנו בשם משה רבינו מה נכבד שמו, כאילו הנשבע נשבע באדון משה, או במי ששלחו, וכל עת שלא יכוון הנשבע זה ונשבע באחד הנבראים, להאמינו שיש לאותו דבר אמתת עצם שישבע בו כבר עבר ושתף דבר אחר עם שם שמים: