ביאור יש"ר על התורה, שמות יא:ד

1ויאמר משה, אחר שאמר ואנחנו לא נדע וכו' עד בואנו שמה, בא שנית דבר ה' אל משה בעמדו לפני פרעה ושם בפיו הדברים האלה:

2כחצת הלילה, כהחלק הלילה, כשיגיע אותו הזמן שיחצה הלילה:

3אני יוצא בתוך מצרים, אחז"ל אני ולא מלאך וכו', ולהלן הוא אומר ולא יתן המשחית לבא אל בתיכם לנגוף, למדנו שהיה המשחית נוגף בבתי המצרים, ואיך אמרו אני ולא מלאך אלא להבין ענין היציאה הזאת שזכר הכתוב צריך לידע, שכל הגזירות היורדות מן השמים טוב או רע הן ע"י מלאך עושה רצונו ית', והמלאך הזה הוא הפקיד והשליט על הגזירה ההיא, ותחתיו משחיתים ומחבלים ממלאים מצותו ופקודתו, והנה הפקיד מבחין בין צדיק לרשע, אבל המשחיתים אינם מבחינים ומשחיתים הכל זולתי אותם אשר ימלטו בגזירת ה' ביד המלאך, שאין למחבלים כח עליהם, וזה היה המלאך שראה דוד עומד בין השמים ובין הארץ וחרבו שלופה בידו, כלומר הוא היה השליט, ותחתיו משחיתים רבים, וכן (ביחזקאל ט' א' וב') נזכר האיש לבוש הבדים שהוא המלאך הממונה והוא התוה תיו חיים על מצחות האנשים, וששה האנשים הנזכרים שם היו המשחיתים, וזה ברור, והנה בזה נבדלה מכת בכורות מכל שאר הגזירות, כי הוא ב"ה בכבודו ובעצמו בלי אמצעות מלאך ממונה התוה תיו חיים ותיו מות בפעם ההיא, וציין בבכורי מצרים תיו מות, כלומר הכריעם לטבח, ובהם פגעו המשחיתים והמיתום, לכן בהיות שלא היה שם מלאך ממונה על הגזירה אמר אני יוצא בתוך מצרים, ולפי שהמשחיתים היו הממיתים אמר ולא יתן המשחית וגו', והבן: