ביאור יש"ר על התורה, שמות יד:כז

1וישב הים לפנות בקר לאיתנו, שב הים לעת הבוקר לטבעו הראשון להיות חלל ומקוה למים, כי פתאום נפל התהום למטה, וברדתו נפלו עמו גם המצריים:

2לאיתנו, מלת איתן נופלת על הכחות הנטועים בשמים ובארץ מעת היותן, אשר על כן נקראו יסודות השמים והארץ בשם איתנים, שנאמר והאיתנים מוסדי ארץ (מיכה ו' ב') וכן חדש תשרי שבו נבראו יסודות העולם לדעת ר' אליעזר נקרא ירח האיתנים (מ"א ח' ב'), ולכונה זו כתוב איתן מושבך (במדבר כ"ד) אל נחל איתן (דברים כ"א), ואפרשם במקומם, אף כאן פירושו ששב הים לכחו הטבעי שהיה לו מתחילת הבריאה:

3ומצרים נסים לקראתו, שהיו נסים ודחופים לשוב אל היבשה וברוצם פגעו ברגבי הדרך שהתמוטטה וירדו יחד למצולות:

4וינער, כאדם המנער את הקדירה והופך העליון למטה והתחתון למעלה, כן נער ה' את מצרים לתוך החלל הזה, והתהום נפל עליהם חתיכות חתיכות כמו שאמר למטה תהומות יכסיומו: