ביאור יש"ר על התורה, שמות כ:ה

1אל קנא, חלוקת הכבוד והאהבה לבלתי ראוי להם ומניעתם מן הראוי תעורר בלבנו רוח הקנאה, ואשר לו התכונה בנפש להתפעל בראותו זאת יקרא קנא, אם לכבוד עצמו כמו ועבר עליו רוח קנאה וקנא את אשתו (במדבר ה' י"ד), או לכבוד אחרים כמו המקנא אתה לי (שם י"א כ"ט), והנה אין בכל המדות קשה מקנאה כאמרו קשה כשאול קנאה (ש"ה ח' ו'), וכתוב מי יעמוד לפני קנאה (משליכ"זד'), וידוע כי הוא ית' מרומם על כל המדות והתארים, ונאמרו בו כלם להשמעת אזן ולהסביר הענינים, ולכן להפליג עונש איש ישראלי העובד ע"ז יחס הכתוב לו ית' על צד ההשאלה מדת הקנאה בעבור שאנו יודעים כי ממנה תוצאות הרעות והעונשים המופלגים, וכן מצינו שה"ית יקנא על דברים רבים הנעשים תחת השמש למרות עיני כבודו, והכל באורח משל, כמו שזכרו הנביאים שה"ית יקנא לשם קדשו שנאמר וקנאתי לשם קדשי (יחזקאל ל"ט כ"ה), יקנא על ציון וירושלים הנתונים לחרבה שנאמר קנאתי לירושלים (זכריה א' י"ד), קנאתי לציון (שם ח' ב'), וכן ויקנא ה' לארצו (יואל ב' י"ח), וכל כיוצא בזה:

2פקד, כל לשון פקידה עם מלת על אינו כ"א לפרעון ועונש, והכונה שהשם פוקד העון אשר עשה האב על בניו ומענישם בעון אבותם כענין שנאמר הכינו לבניו מטבח בעון אבותם (ישעיה י"ד כ"א), וכן יפקוד אותו לפעמים על שלשים שהוא הדור השלישי בעון, ופעמים על הדור הרביעי כשלא יהיה עונם שלם עד הדור ההוא כמו שכתוב כי לא שלם עון האמורי עד הנה (בראשית ט"ו ט"ז), אבל בדור החמישי לא יעניש הבן בעון האב:

3לשנאי, כל זה אינו אלא אם הבנים שונאי כלומר שאוחזים מעשי אבותיהם בידיהם, אולם אם הוליד בן צדיק, לא ישא בעון האב כמפורש (ביחזקאל י"ח י"ז וכ'):