ביאור יש"ר על התורה, שמות כב:כו

1כי היא, השלמה שזכר, היא כסותו, היא שמלתו, במה ישכב, וכל זה לעורר החמלה:

2והיה כי יצעק אלי, בזה יקרא תגר לפני, רבון העולמים אני אדם והוא אדם, הוא שוכב על מטתו, ואני במה אשכב? ושמעתי עגמת נפשו כי מדתי חנון:

3כי חנון אני, שברחמים בראתי את עולמי, וראוי לבריותי שיתנהגו גם הם במדת הרחמים, לפנים משורת הדין, כי במדה זו נבראו, ובמדה זו אני מודד להם: