ביאור יש"ר על התורה, שמות כב:ד

1כי יבער, כל לשון בער נופל על הסרת דבר מה, האש המסיר ומכלה את העצים נקרא בוער, ולפי שבכלות העצים תכבה האש, נקראו גם העצים בוערים, וכן כל מי שאין בו דיעה נקרא בער מלשון נבער כל אדם מדעת (ירמיה י' י"ד), והבהמות לפי שנעדר מהן כח הדעת נקראות בעיר, ומי שמוליך בהמתו לרעות בשדה נאמר עליו שהבעיר את השדה לפי שהוא סבה לכלות כל אשר בו, והבהמה מבערת בשדה:

2ושלח את בעירה, אחז"ל זהו נזקי מדרך כף רגל:

3ובער, הוא נזקי השן האוכלת ומבערת:

4בשדה אחר, בשדה של איש אחר:

5מיטב שדהו, יש אומרים שדהו של ניזק, כי שמא אכלו הבהמות מן המיטב, וי"א של מזיק, שאם בא לשלם לו קרקע, יתן לו שוה נזקו ממיטב שדותיו: