ביאור יש"ר על התורה, שמות לב:יא

1ויחל, זוהי התפלה בעצמה שנזכרה להלן (ל"א) אנא חטא העם הזה וגו', כי מיד כשאמר לו הקב"ה לך רד לא רצה משה להתפלל בעד העם כל זמן שהיתה ע"ז ביניהם, אלא ירד מן ההר ושבר הלוחת ושרף העגל והרג הנצמדים בבעל ואח"כ שב אל ה' והתפלל בעדם, והדבר מפורש במשנה תורה (דברים ט') שכסדר הזה קרו הדברים, וגם הדעת נותנת כן כי אם נאמרה הפרשה הזאת על הסדר, מה טעם לשוב להתפלל בעד העם אחר שריפת העגל, כיון שמתחלה נתרצה לו השם, ככתוב וינחם ה' ?, אלא הדבר כמו שאמרנו, וכאן סיפר תפלת משה שלא במקומה ותשובת השם בדרך כלל, כדרך הכתוב פעמים רבות, ואח"כ יפרט ויפן וירד משה וגו' וכל הענין וכך אמרו חז"ל בילמדנו פרשת שלח לך:

2ויחל משה את פני, שורש חלה הוא לשון רפיון וחלשות וממנו נגזר השם חולה, ולכן כשענינו תפלה בא תמיד עם מלת פנים שהוא על הכעס, כי התפלה תגרום רפיון ושיכוך הכעס:

3ה' אלהיו, לפי שגילה השם סודו למשה שהכל תלוי בו, ומשה לבדו היה עתה קרוב אל ה' ואהוב לו, לכן בא הכינוי אלהיו כמו שנאמר אלהי אברהם ויצחק ביחוד, וכן שאול קודם שהכיר חטאתו זכר שם ה' סתם, הקימותי את דבר ה', שמעתי את דבר ה', (שמואל א' ט"ו), וכשהודה כי ה' סר מעמו בעבור חטאתו, אמר והשתחויתי לה' אלהיך (שם ל'):

4יחר אפך בעמך, כי עמך הם ולא כמו שאמרתי לי שהם עמי, וכן מפורש במשנה תורה אל תשחת עמך ונחלתך אשר פדית בגדלך:

5אשר הוצאת מארץ מצרים, כלו' הלא הם אהוביך שהרי הוצאתם ממצרים באותות ובמופתים, לא עשית כן לכל גוי והארכת אפך גם לעם כבד עון, כמו המצריים והכנענים, ולא תהא כהנת כפונדקית?: