ביאור יש"ר על התורה, שמות לב:כט
ביאור יש"ר על התורה · Reggio on Torah, Exodus 32:29
Open in the reader →1מלאו ידכם היום לה', בשכר שלא טעיתם בעגל ועל ידי שעשיתם היום את נקמת ה' וקנאתם לאלהי ישראל, תזכו להתקרב אל ה' ולעבוד עבודתו, כי עד הנה העבודה היתה בבכורות, והלויים לא נבחרו עד בשנה השנית שנאמר ולקחת את הלויים לי אני ה' תחת כל בכור (במדבר ג' מ"א), אבל מן היום הזה והלאה תמלאו ידכם לה', שתהיו מוחזקים בדבר וראויים להלקח תחת הבכורים, שהרי איש בבנו ובאחיו שלחתם ידכם לכבוד ה', וגרמתם בזה שיתן ה' עליכם ברכה, דהיינו שיכרות אתכם ברית שלום ויקרב אתכם לעבודתו בתוספת קדושה וכבוד, כדרך האמור בפנחס, והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהנת עולם תחת אשר קנא לאלהיו ויכפר על בני ישראל, ולשון ברכה האמור כאן מפורש במשנה תורה, שאחר סיפור מעשה העגל סמך הכתוב בעת ההיא הבדיל ה' את שבט הלוי וכו' ולברך בשמו עד היום הזה (דברים י' ח'):
2ועתה אעלה אל ה', שלשה פעמים היה משה בהר ארבעים יום וארבעים לילה, הפעם הראשונה עלה מיד אחר מתן תורה בז' בסיון כשאמר השם אליו עלה אלי ההרה (לעיל כ"ד י"ב), ובמשך המ' יום ההם נאמרה לו פרשת תרומה ותצוה וכרשת כי תשא עד וינפש, וכשירד בי"ז בתמוז ומצא העגל, שבר הלחות ושרף העגל והרג הנצמדים בו ואח"כ בי"ט בתמוז או ביום כ' בו עלה שנית אל ההר להתפלל בעדם, ועל העלייה הזאת אמר כאן ועתה אעלה אל ה', ולסוף המ' יום דהיינו בר"ח אלול נתרצה לו הקב"ה שלא לכלותם וסלח להם והבטיחם שיבאו וירשו את הארץ, חבל עדיין היתה שעת הזעם, ולכן אמר לו השם הנה מלאכי ילך לפניך (לקמן פסוק ל"ד), כלו' אינם ראויים להתנהג אלא ע"י מלאך, כי לא אעלה בקרבך וכו', אבל משה ראה שאין טוב לישראל רק אם יקחם ה"ית לעם סגולתו וינהיג אותם בכבודו ובעצמו בהנהגת הנפלאות שעליה דברנו לעיל (כ' ב'), ולכן התאמץ לעלות פעם שלישית אל ההר להתחנן על הדבר הגדול הזה, והיתה העליה הזאת, בר"ח אלול, כמו שמפורש במשנה תורה ואנכי עמדתי בהר כימים הראשונים (דברים י' י'), כדרך שאפרש שם ובעליה הזאת קרו כל הדיבורים הכתובים בסמוך, ראה אתה אומר אלי וגו', גם את הדבר הזה וגו', ולבסוף התפלל משה ילך נא ה' בקרבנו (לקמן ל"ד ט'), ובי"הכ נעתר לו הקב"ה על ענין ההנהגה הזאת, וכרת עמו ברית לעשות נפלאות נגד כל עם ישראל וראה כל העם אשר אתה בקרבו וגו', זהו המשך הפרשיות הללו, ועל פי ההודעה הזאת תבין כונת הכתובים:
3אכפרה בעד חטאתכם, אכסה בעד חטאתכם, ולשון כפרה פירשנו (בראשית ל"ב כ"א), וחשב משה בזה לתת את עצמו כופר בעדם, כמו שאמר ואם אין מחני וגו':