ביאור יש"ר על התורה, שמות לד:יט

1כל פטר רחם לי, באדם והנה זכר דבר הבכורות לפי שגם הם זכר ליציאת מצרים, כמו המועדים:

2וכל מקנך תזכר, וכל פטר שור ושה אשר תזכר מקנך אשר יפטור זכר את רחמה, ומלת תזכר היא נפעל לעתיד נסתרת ושב אל מקנך כלו' תהוה נזכרת שיהיו נפרשים ממנה, הזכרים:

3פטר, הוראת השורש הזה הוא שילוח הדבר המעוכב במקום צר, והסרת המונע אשר על ידו נתעכב, אמר כי לא פטר יהוידע הכהן את המחלקות (ד"ה ב' כ"ג ח'), לא התירים ללכת אבל עכבם, פוטר מים הוא המשלחם לצאת, וכן בלשון ח"ז פטור הפך החיוב, כי המחוייב בדבר אין לו רשות לעשות הפך חיובו, והוא כמו כלוא ועצור ע"י החיוב ההוא, ומי שהוא חפשי ממנו נקרא פטור, וכן פטר רחם, שלוח הרחם, כאשר נפתחה עצירתו תחלה: