ביאור יש"ר על התורה, שמות לד:ט

1ילך נא ה' בקרבנו, אל נא תשלח מלאך להנהיגנו, אלא אתה בעצמך תהיה מעון לנו ובאברתך תסך לנו ונהיה אנחנו עמך ואתה מלכנו ומנהיגנו ביחוד:

2כי עם קשה ערף הוא, כפשוטו מלשון דהא, התפלל לפניו שילך בקרבם, בעבור שהם עם קשה עורף, כי אחר שנתרצה להם הקב"ה, היה הוא טוב לקושי ערפם יותר ממלאך, ומבקש להגדיל טובם יותר, כי הם עמו ונחלתו, וכאשר בשעת הכעס היה נוח להם שישלח לפניהם מלאך בעבור שהם עם קשה עורף, כמו שאמר פן אכלך בדרך (לעיל ל"ג ג'), כן בעת הרצון טוב להם בשכינה, שהאל הרחום והחנון יחונן וירחם על עבדיו:

3וסלחת לעוננו ולחטאתנו, מרוב הענוה שהיתה במשה הכניס עצמו עם ישראל, ואמר לעוננו ולחטאתנו בלשון רבים, ולא הזכיר פשעינו, בעבור גודל מעלתו שלא יתכן שיפשע:

4ונחלתנו, תנחל אותנו, שנהיה נחלתך, ותשרה שכינתך עלינו, וזוהי בקשת ונפלינו אני ועמך, שנהיה מובדלים בזה מכל האומות, כדרך הכתוב כי חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו (דברים ל"ב ט'), ושם אפרש בע"ה: