ביאור יש"ר על התורה, שמות לח:ח

1במראת, בנות ישראל היו בידן מראות מנחושת קלל ממורט שרואות עצמן בהן כשהן מתקשטות, ואף אותן לא עכבו מלהביא לנדבת המשכן, ותדע לך שהן מראות ממש, שהרי נאמר ונחשת התנופה שבעים ככר וגו' ויעש בה וגו' (לקמן ל) וכיור וכנו לא הוזכרו שם, למדת שלא היה נחושת של כיור מנחושת התנופה, והנה אמר במראת בבי"ת ולא ממראת, לפי שיש הבדל דק בין שמוש הבי"ת לשמוש המ"ם בענין זה, כי המ"ם ישמש על הגבול שממנו התחיל הדבר להתפעל, והבי"ת על הגבול אשר בו התפעל, ופעמים שההוראה בהם אחת, אלא שהבחינות נבדלות יתכן לומר והנותר מבשר ומלחם, בבחינת הבשר והלחם אשר מהם נשאר, ויתכן ג"כ לומר והנותר בבשר ובלחם, על הבשר והלחם הנשאר, וכן כאן בבחינת התמונה אשר היתה לכלים טרם נשתנו ונעשו כיור יאמר ממראת הצבאת, ובבחינת התמונה שלהם בעודם מקבלים השנוי, יאמר במראת הצבאת, ולכן אילו אמר ממראת היה אפשר לומר שלא שם בו כל המראות אלא מקצתן והותר מהן, לכך נאמר במראות לומר שמכלם נעשה הכיור וכנו:

2הצבאת, לשון אסיפה, שהיו נאספות ובאות צבאות צבאות לתת מראותיהן, להעשות בהן כל הכיור וכנו, כי התנדבו בשמחה לעבודת ה':

3פתח אהל מועד, לא נעשה עדיין אוהל המשכן אולי על אוהל משה ידבר שקראו אוהל מועד ואמר שלשם הביאו נדבותיהן והוא קבל מהן: