ביאור יש"ר על התורה, שמות ד:י

1ויאמר משה אל ה', לפי שלא מצא עדיין בנפשו כח לעשות חיל ולהתיצב לפני מלכים, בקש להתנצל במומו ואמר:

2לא איש דברים אנכי, יודע לדבר בחתוך השפה והלשון שלא יגמגם ולא יכבדו על פיו הברות ידועות:

3גם מתמול גם משלשם, הכונה גם מנעורי, אף כי עתה כי אני זקן:

4גם מאז דברך אל עבדך, כי לא הסירות כבדות כי בצוותך אותי ללכת אל פרעה לדבר בשמך, ואם נתת בי כח לעשות מופתים למה לא הסירות גם את מומי, כי אדון הכל לא ישלח שליח ערל שפתים למלך עמים, אך מן העת אשר דברת אל עבדך, הנני כבד פה כמו מקודם:

5ויאמר ה' אליו, לא חרה בו עדיין אף ה', כי משפטים דבר משה את ה' כמנהג הנביאים שישאלו לפעמים טעמי הדברים אל ה', אם יענם יוסיפו לקח ואם יעלים סודו מהם לא יוסיפו דבר, כן עתה ענהו השם שהוא הנותן פה לאדם וכו', ולכן היה נקל לו לרפא את מומו, אך לא רצה בזה:

6פה, דבור:

7או מי ישום אלם, אדם אלם, כי אלם הוא תואר כמו חבריו שבפסוק:

8פקח, הפך החרש והעור, ככתוב פקוח אזנים (ישעיה מ"ב כ'), לפקח עינים עורות (שם ז'):

9הלא אנכי ה', אם אינך איש דברים, אל תחוש, הלא אני בראתי כל פיות שבעולם ואני עשיתי חרש ועור וכו' מי שחפצתי, ואם חפצתי שתהיה איש דברים היית, אלא לעשותך כך חפצתי, אבל בעת שתדבר דברות קודש אל פרעה או כי תגד תורתי אל עמי, תדבר צחות ולשונך עט סופר, כי אני אהיה עם פיך: