ביאור יש"ר על התורה, שמות ט:ג

1הויה, לשון הוה:

2במקנך אשר בשדה, אבל לא לאותן שבבתים כדי להראות הפלא, והנה ישראל היו רועי המקנה אשר למצרים כמ"ש וימררו את חייהם וגו' ובכל עבודה בשדה, ובפרט כי עבודת מרעה הצאן שהיתה בזויה בעיניהם כמ"ש כי תועבת מצרים כל רעה צאן, בלי ספק שמסרוה לעם הנבזה בעיניהם וכן מצינו שהיו אחי יוסף שרי מקנה על אשר לפרעה, והפלא היה שאע"פי שמקנה בני ישראל היו מעורבים עם מקנה מצרים או סמוך להם, עכ"ז לא מת מהם גם אחד, ומה שאמר אח"כ שלח העז את מקנך, היינו אותם שהיו בבית בעת מכת הדבר, ואחרי סור המכה שלחום אל השדה לרעות:

3דבר כבד מאד, מכה זו הפוכה ממכת הערוב, כי שם באו אליהם בעלי חיים טורפים שלא כמנהג, וכאן מתו אף הבהמות הרגילות אצלם, ואף זו ליסרם על עון ע"ז כי מת כל מקנה מצרים שהיו עובדים להם כידוע: