ביאור יש"ר על התורה, בראשית א:כח

1ויברך אותם אלהים, הברכה הזאת אינה פרו ורבו בלבד, אלא הם שני ענינים, תחלה ברך אותם ואח"כ אמר להם ג"כ פרו ורבו, ולכן שם בעל הטעמים הסגולתא על מלת אלהים, וענין הברכה הזאת היא תוספת אור דעה והשכל שעל ידו יזכה האדם לר"הק ולכל המתנות הנפלאות, כי היה בדעת הבורא שיהיו כל בני אדם מושפעים משפע אלהי להיותם מבחר יצורי מטה, כדרך שאפרש (להלן ב' ג'), לולי שקלקלו מעשיהם:

2ויאמר להם אלהים, כאן לא כתוב סתם לאמר כמן למעלה בבהמות, אלא ויאמר להם, כי האדם ראוי שיתיחד לו הדיבור מן השם, לא כן הבהמה:

3ומלאו את הארץ, שבהיותם עם רב יפרדו הגוים למשפחותיהם בקצוי תבל לרובם, ולא יהיו במקום אחד כמחשבת אנשי דור הפלגה:

4וכבשוה, כי הארץ וצאצאיה נתונה תחת ממשלת האדם, כדרך והארץ נתן לבני אדם (תהלים קט"ו ט"ז), והנה במלת וכבשוה שמוסב על הארץ נתן ממשלה באדם לעשות בארץ כרצונו, לבנות ולנטוע ולעקור ולחצוב וכיוצא, ואח"כ זכר ממשלתו בבע"ח ואמר שירדו גם בדגי הים המכוסים מהם, ובעוף השמים אע"פי שאינם עמהם באדמה, וגם בכל חיה רעה: