ביאור יש"ר על התורה, בראשית יא:ז

1הבה נרדה, כלומר אתקן הדבר בראשיתו כדי שלא יבאו לתכלית הרשעה ואבלל לשונם, ועי"ז לא ישמעו איש שפת רעהו ויצטרכו לריב זה עם זה ויתפרדו איש מעל אחיו:

2לא ישמעו, לא יבינו, ואינו זז מלשון שמיעה כי הוא על שמיעת הלב:

3שפת רעהו, דברי רעהו, והדברים יקראו שפה ולשון, לפי שמוצאם ע"י שפה ולשון, והנה כמו שהנחיל השם לראשי האומות חלק ונחלה בארץ ע"י נח, שחילק לבניו ובני בניו כל מדינות התבל כדרך שאמרנו, כן חלק השם לכל העמים לשונות רבות, ובלל אז שפת בוני המגדל כדי שמן הבלבול ההוא יתהוו אח"כ לשונות אחרות, ונתקלקלה כ"כ לשון הקדש בפי כל אחד מהם בחילופים רבים שונים זה מזה עד שהאחד לא הבין דברי חבירו, ובהפרדם איש מעל אחיו נשתנו הלשונות יותר בפי כל עם ועם עד שכמעט אין ביניהם אלא יחס מועט, אע"פי שכלם ממקור לש"הק יצאו ומן העת ההיא נשארה הלשון המקודשת לשם בן נח וליותר חשוב שבבניו עבר שבעבורו נקרא אח"כ לשון עברי, ואח"כ לאברהם וממנו היתה מורשה לקהילת יעקב: