ביאור יש"ר על התורה, בראשית יט:יא

1בסנורים, חולי של שממון במחשך העין והלב, שאינו רואה אלא בערבוביא וכן הלב משתגע שאינו יכול לחשוב מחשבות ואינו יודע מה לעשות, והנה מלת הכושב על המלאכים שהם הכו אנשי סדום במכה הנפלאה הזאת לאות כי קרבה עת פקודתם:

2מקטן ועד גדול, לא שכולם היו בבת אחת סביבות הבית אלא זה אחר זה, כי הראשונים כאשר הוכו בסנורים וחפשו למצוא הפתח עד שלאו למצוא, נתפזרו אנה ואנה בתמהון לב, ובאו אחרים לשבור הדלת והכו גם המה כראשונים, וכן פעם אחר פעם עד שהוכו כלם מקטון ועד גדול, כי כבר אמר למעלה שכל העם מקצה נתחברו לעשות הנבלה, וטעם העונש הנפלא הזה לא היה להציל את לוט מידם, כי היה יכול להנצל באופנים שונים בהיות מלאכי עליון בביתו, אלא היה מחכמתו ית' להכותם בסנורים כדי שלא ימלט גם אחד מהם באותה הלילה, ולא למחרת כצאת לוט וביתו מן העיר, שלא ירדפו אחריו עד צוער וימלטו גם המה בראותם האש סביבותם, וכן קרה למצריים שהיה מאפל סביבם כל הלילה עד שנטבעו בבקר:

3וילאו. טרחו ונסו כמה פעמים למצות הפתח עד שנלאו ואמרו נואש: