ביאור יש"ר על התורה, בראשית ב:יז
ביאור יש"ר על התורה · Reggio on Torah, Genesis 2:17
Open in the reader →1לא תאכל ממנו, לפי שפריו היה מוכן לעורר בלב האדם הכחות הרעות שעד הנה היו נסתרות במצולות נפשו, לכן נאסר עליו לאכול מפריו, אולם ידע ה"ית כי לא יעמוד האדם בנסיון זה אלא יחטא ויגרום תקלה לו ולזרעו אחריו, ועכ"ז נתן לו צווי זה כדי להודיע לכל באי עולם כי השם חפץ חיים, ושלולי חטא אד"הר היה חי לעולם, ושהחטא גרם הכליון, וכל זה ללמדנו ששומר מצוה תחי נפשו לעולם, ועוד תועלת שניה כי על ידי אכילת הפרי יבין האדם ברוע התאוה והרשעה וישתמר לבלתי התגאל בהן, כי כל עוד שנעלם ממנו ידיעת הרע, יותר מוכן הוא ליפול ברשתו מחוסר ידיעתו אותו אבל כשירגיש בטיב הרעה יעמול לכבוש את יצרו, ועוד תועלת אחרת כדי שיבא לו שכר כפול ומכופל אם יזכה להתגבר על יצרו, כי הטובה אשר אליה יקוה תהיה נערכת אל התאמצותו ויגיעתו למשול על תאוותיו, ולפום צערא אגרא:
2ביום אכלך ממנו מות תמות, אין הכונה שימות מיד כי כמה שנים חיה אד"הר אחרי חטאו, אלא ענינו בעת שתאכל ממנו תהיה בן מות, וכמהו ביום צאתך וכו' תדע כי מות תמות (מלכים א' ב' מ"ב), ומזה נלמד שאילו לא חטא אד"הר לא היה מות בעולם, והיה יכול האדם להתקיים בגוף ונפש תמיד כמו צבאות השמים, שמיום בריאתם ועד עתה הם קיימים לא יחליפו ולא יחסרו כח, כענין שכתוב ויעמידם לעד לעולם (תהלים קמ"ו ו'), כי אין ההרכבה מורה על ההפסד אלא לדעת קטני אמנה, אולם מאחר שקלקל מעשיו שוב אין ראוי שיחיה תמיד, כי בהיות יצר הלב רע ישתקע ברשע ובכסל יותר ויותר, וכמו שנבאר: