ביאור יש"ר על התורה, בראשית כב:ב
ביאור יש"ר על התורה · Reggio on Torah, Genesis 22:2
Open in the reader →1את בנך את יחידך, בעבור היותו בן הגבירה והוא לבדו אשר יקרא לו זרע, קראו יחידו, ובא הלשון להגדיל המצוה, כלומר אע"פי שהוא יחידך ואהוב לך:
2אל ארץ המריה, הוא המקום שנבנה שם אח"כ בית המקדש, ובו הרים רבים, ואחד מהם נקרא הר המוריה, ועל שמו נקראת כל הארץ ההיא ארץ המוריה, ואחז"ל שבמקום ההוא הקריבו אדם וקין והבל ונח את קרבנותיהם:
3והעלהו שם לעולה, אילו כונת הציווי הזה שישחט את בנו על המזבח וישרפהו כליל, היה הכתוב אומר והעלהו שם עולה, כמו שאמר יפתח והעליתיהו עולה (שופטים י"א ל"א) לפי שהיתה כונתו לשחוט את היוצא מפתח ביתו, וכן ויעלהו עולה על החומה (מלכים ב' ג' כ"ז) האמור במלך מואב ששחט את בנו, ולא מצאנו לשון העלאת עולה להקרבת בן אדם על המזבח זולת אלה השנים, ובשניהם בא פועל עלה נקשר עם ב' פעולים בלי אות השימוש, כי הנקרב בא ביחס הפעול שהוא הכנוי, והעליתיהו, ויעלהו, והשם עולה בא ג"כ ביחס הפעול בלי למ"ד, ואף שבקרבן בהמה מצאנו פעמים הרבה שם עולה קשור עם למ"ד, כמו כל הבקר לעולה, ואיל לעולה, ודומיהם, הוא לפי שאין שם מקום לטעות, כי העלאת בהמה על המזבח בודאי לא יהיה לתכלית אחר אלא לשרוף אותה, אבל העלאת אדם למקום גבוה אפשר שיהיה לתכלית אחר כמו שנפרש, ולכן מאמר והעלהו שם לעולה יובן על ב' דרכים, האחד שישחט ממש את בנו לקרבן עולה, והשני שיעלהו אל ההר ההוא לצורך העולה שיקריב אברהם שם, כלומר שיוליך עמו את יצחק בנו כדי שיהיה נצב על העולה וילמד מעשה הקרבנות שמקריבים לכבוד השם, כי כן שימוש הלמ"ד אצל הקרבנות, כמו ויקדש את ישי ואת בניו ויקרא להם לזבח (שמואל א' י"ו ה') שלמ"ד לזבח כירושה שיהיו נצבים אצל הזבח ומתעסקים בו, אף כאן לעולה לתכלית העולה שתקריב שם לפני יצחק כדי לחנכו במעשה ההוא, והנה ה"ית לא צוהו מתחלה שישחוט את בנו חלילה, כי קרבן כזה הוא תועבה גדולה בעיני השם ב"ה שהוא רחום וחנון ושונא מעשי האכזריות, כמו שאמרה התורה כי כל תועבת ה' אשר שנא עשו לאלהיהם כי גם את בניהם ואת בנותיהם ישרפו באש לאלהיהם (דברים י"ב ל"א), וכמו שצעק הנביא ובנו במות וכו' לשרוף את בניהם ואת בנותיהם באש אשר לא צויתי ולא עלתה על לבי (ירמיה ז' ל"א), ואחז"ל אשר לא צויתי לאברהם, אבל ראתה חכמתו ית' להסתיר כונת הציווי בלישנא דמשתמע לתרי אפי כדי לעשות נסיון גדול באברהם והוא, כי אברהם ידע את השם ואת דרכיו ואהב את השם אהבה עזה, ובעבור כן היה מבקש להתדמות אליו בדרכי החסד והחנינה והרחמים, להיותו יודע שהדרכים הללו אהובים לו ית', ומטעם זה ג"כ מאס בגילולי בית אביו, לפי שהיו אז מייחסים לאליליהם כל מיני נבלות ואכזריות, ועתה שנצטוה פתאום לפי דעתו לשחוט את בנו, איך לא יבהל לשמוע כן מפי אב הרחמים ולא יתר לבו ממקומו לעשות אכזריות גדולה כזו שהוא נגד הטבע והדעת, בלי להרהר על דרכי השם ב"ה? אולם א"א ע"ה מלבד שהיה אוהב את השם מאד, גם היה ירא את ה' יראה גדולה, ומי שנקבעה בלבו מדה זו לא ישלח מחשבותיו חפשים לחקור בשכלו ובבינתו על דברים שהם תעלומות ממנו, אלא ישים מסוה הצניעות נגד פני נפשו, ולא יהרהר על דברי השם אפילו הם הפוכים משקול דעתו, כמו שאמר הנביא הגיד לך אדם מה טוב וכו' והצנע לכת עם אלהיך (מיכה ו' ח'), והדברים הללו עמוקים ורחבים ואין זה המקום להאריך בהם, רק להודיע שתכלית הנסיון הזה היה להוציא יראת השם שבנפשו מן הכח אל הפועל, ואברהם ברוב גדולתו עמד גם בזה ונשתלם במדה זו, כמו שמעיד עליו הכתוב עתה ידעתי כי ירא אלהים אתה, וכדרך שיתבאר:
4על אחד ההרים, ולא פירש לו עתה לאיזה הר ילך, אולי כדי שלא יודע לאנשי ביתו מקום הליכתו, ולא ילכו אחריו לבקשו אחרי שיעברו איזה ימים מעת נסיעתו מביתו: