ביאור יש"ר על התורה, בראשית כב:ט

1אל המקום אשר אמר, עתה הוא הר המוריה, שאמר לו הנה זה ההר אשר אמרתי לך:

2ויבן וכו' ויערך, להגיד שלא היתה פעולתו בבהלה וכאדם שלבו הומה בקרבו, אלא בישוב הדעת בנה את המזבח וערך את העצים באופן נאות, ולא נתבלבלה דעתו בהכינו את הנצרך אל המעשה הנורא ההוא:

3ויעקד, קשר ידיו ורגליו יחד, והנה אז הבין יצחק בלי ספק שהוא יהיה העולה, והסכים ברצונו ליעקד אע"פי שלא ידע שכך גזר האל לאברהם ורק חשב שאביו רוצה מדעתו לעשות נסיון בו לראות אם יהיה מורא אביו עליו עד שימסור עצמו צמיתה בעבורו, או אם יהיה בן מרי וימרוד בו, ולכן יצחק בצדקתו נתכנע לפני אביו כאומר הנה נפשי בידיך, ובהיותו על גבי המזבח כפשע בינו ובין המות קרא אל ה' בחזקה שיפדה את נפשו מרדת שחת, כמו שתיקנו חז"ל בנוסח התפילה דעני ליצחק על גבי מדבחא ענינן, ותבין מזה שאע"פי שנתרצה יצחק להעקד אין זכותו דומה לזכות אברהם שעשה כן בגזירת האל, ולכן ייחסו תמיד שלמות זה הפועל לאברהם וצא ליצחק, והנה רצה אברהם לעקוד את בנו אע"פי שהיה מתרצה בכך, כי גם שלא ברצונו היה אפשר שיפשוט ידו ברגע השחיטה, כי ידוע שתנועה כזאת טבעית לאדם בשעת הצער והכאב: