ביאור יש"ר על התורה, בראשית כד:כ

1ותער, לשון שפיכה מכלי אל כלי, והכוונה ששפכה אל השוקת המים הנותרים בכדה משתיית העבד:

2השקת, אבן חלולה שמשקים שם הגמלים:

3ותרץ עוד אל הבאר, יש הפרש בין באר לעין, כי העין מימיה יוצאים מתהומות הארץ בלי מעשה ידי אדם, והבאר הוא שחפרוה בני אדם להמשיך המים הנובעים או לצורך אחר, כמו שיעידו על זה פסוקים רבים (אבל בור עם היותו ג"כ נחפר בידי אדם אין בו מים נובעים רק מכונסים מימי גשמים, ולפעמים הוא חפירה בלי מים כלל), והנה כאן הזכיר הכתוב פעם באר ופעם עין, ואצל הבאר אמר ותרץ ואצל העין אמר ותרד, והענין כך, סמוך לעיר היה עין המים נובע בעמק, והיו צריכים לרדת אליו ומפני העמל והטורח הרב, חפרו שם באר במקום מישור סמוך אל העין, והיו בו מים נובעים אך לא טובים ומתוקים כמימי המעין, כנודע שהמים הנובעים מאליהם זכים המה וטובים יותר ממימי הבארות שמצאום ע"י חפירה, ולכן לשתיית בני אדם היו יורדים אל העין, ולהשקות את הגמלים היו שואבים מן הבאר, והנה העבד הבריך הגמלים אל באר המים ולא אל העין, ורבקה עם כדה ירדה אל העין, כי שאבה לשתיית אנשי ביתה, ולכן נאמר ותרד העינה, ותעל, ולפי שבעלותה מן העין היתה מתקרבת אל הבאר שהיה במישור, ועברה שנית דרך שם, לכן כתוב וירץ העבד לקראתה, כי לולי כן היה ראוי לומר וירץ העבד אחריה, ואחר ששתה העבד ואמרה גם לגמליך אשאב לא ירדה עוד אל העין רק הלכה אל הבאר, ולא נאמר ותרד אלא ותרץ, וכן אצל העין אמר ותמלא ואצל הבאר אמר ותשאב ומה שכתוב הנה אנכי נצב על עין המים, ואבא היום אל העין, היינו לפי שבאמת היו העין והבאר סמוכים זה לזה: