ביאור יש"ר על התורה, בראשית כז:יט

1אנכי עשו בכרך, אילו היה אומר אנכי עשו סתם, היה משקר בדיבורו, אבל מאחר שהוסיף מלת בכורך כך פירושו, לפי שאני בכורך האמיתי, א"כ אני עשו שחשבת עליו שהוא בכורך, והרי כאילו אמר, ידעתי שכל חפצך לברך את עשו אינו רק בעבור היותו הבכור כפי מחשבתך, ואילו ידעת שאני קניתי בכורתו, בודאי היית מברך אותי ולא אותו, ולכן מאחר שאני הבכור האמיתי, ובדין באתי עתה להתברך ממך, וגם דעתך אינה כ"א לברך הבכור, אין שקר אם אומר שאנכי עשו בכורך:

2עשיתי כאשר דברת אלי, כלומר מה שצוית לעשו לעשות לך מטעמים כדי להתברך ממך, אלי היה ראוי הצווי הזה, כי דעתך היתה לצוות את הבכור כמו שכתוב לעיל ויקרא את עשו בנו הגדול, שרק בעבור היותו בנו הגדול צוה אותו כן, לכן עשיתי אני מה שדברת, כי להיותי הבכור היה הצווי מוסב אלי, ועלי מוטל החוב לעשות כאשר דברת:

3ואכלה מצידי, אע"פי שלא יצא לצוד השדה אלא הלך לו אל הצאן, היה יכול לומר מצידי, כי שם זה יאמר גם לכל מיני מזון המזומנים לאכול, כמו ויאכלו האנשים מצידם (יהושע ט' י"ד), והנה התבאר מזה שכל דברי יעקב היו אמת מצד עצמם, אבל עכ"ז נתן מקום ליצחק לטעות בם כדי שיחשוב היותו עשו, וגם בזה אין להאשימו כי היה מחוייב לשמוע בקול אמו: