ביאור יש"ר על התורה, בראשית כז:ד
ביאור יש"ר על התורה · Reggio on Torah, Genesis 27:4
Open in the reader →1מטעמים, ענין הטעימה שיטעם אדם בפיו ואינו אוכל אלא מעט, כמו ולא טעם כל העם לחם (ש"א י"ד כ"ד), פי' אפילו טעם ואין צריך לומר שלא אכל, ולפי שהחיך יטעם מיני המאכלים, אמר פה ועשה לי מטעמים כלומר תבשיל שיטעם החיך מטעמי מיני התבלין הטובים, והנה אין הכוונה שבעבור אכילת המטעמים יברכהו, כי הנה ברך אח"כ את עשו אע"פי שלא אכל דבר ממטעמיו, אלא כוונת יצחק היתה לתת לו צווי קודם שיברכהו כדי שיהיה לו זכות לקבל הברכה בהשתדלותו לקיים מצות אביו, ובחר בצווי המטעמים ולא בצווי אחר כדי שיהיה לו עזר באכילה ההיא לברכו בשמחה ובסבר פנים יפות, כי הכל תלוי בכוונת המברך, וידוע משאחז"ל אין הנבואה שורה מתוך עצבות אלא מתוך שמחה, ככה יצחק להיותו ביגון ואנחה וכלוא בבית במחשכים לאבדן מאור עיניו חשב לשמח את לבו באכילת המטעמים ובשתיית היין כדי לברך את בנו מתוך שמחה ובנפש חפצה:
2בעבור תברכך נפשי, היה בדעתו לברך אותו שיזכה הוא בברכת אברהם לנחול את הארץ ולהיותו הוא בעל הברית לאלהים כי הוא הבכור, וכבר אמרנו למעלה שרבקה לא הגידה לו מעולם הנבואה אשר אמר לה ה' ורב יעבד צעיר, והנה לא אמר ואברכך לפני ה' כמו שאמרה רבקה, כי לא היה מברך את עשו בצווי השם, אלא מדעתו, וחשב שאם ייטב בעיני ה' לבחור בעשו יסכים על ידו ויקיים בו הבטחותיו, וכמו שאמר ויתן לך האלהים וכו, כי עיקר הברכות מפי השם תבואנה, והוא לבדו המברך האמיתי כדרך ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם, אף כאן ברכת יצחק לא היתה כ"א תפילה לה' שיסכים על ידו וישפיע עליו ברכתו אם חפץ בו ה', ואם לאו הטוב בעיניו יעשה: